"אודות עישון הסיגארין (= סיגריות): הנה דיברתי כמה פעמים עם חלושי כח אודות זה, וענו לי שגם הם יודעים ומכירים בעצמם שהעישון קשה להם, אך מפני שהורגלו בזה מכבר קשה להם לפרוש מזה. ואמרתי להם מי התיר לכם להרגיל עצמכם כל כך? אמת, חכמינו ז"ל אמרו שהחובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור, כי למי ישלם אם לא לעצמו, אבל הלא אמרו שאינו רשאי לחבול בעצמו. אחד, משום 'ונשמרתם לנפשותיכם', ועוד, דין הוא, שהלא תבל ומלואה של הקב"ה, ולכבודו בראנו, ונותן לכל אחד בחסדו כוח כפי צורכו לתורתו ולעולמו, ואיך ירשה העבד לעשות לעצמו כפי רצונו, הלא הוא שייך לאדונו? ואם על ידי העישון נגרעו כוחותיו, בוודאי יתָבע לבסוף לדין על זה, שהרי עשה זה ברצון לבו, ולא באונס.
וחוץ מזה, כמה כסף עולה לו עישון זה! שהלא האדם שהורגל בזה, מוציא לכל הפחות 'זהוב' אחד (= ובמושגינו אנו, 20-30 ש"ח) בכל יום. ולפעמים מתקבץ עם חבורה גדולה, ואי אפשר לו להשיב פניהם ריקם, ומחלק לכל אחד ואחד, ועולה לו בדמים הרבה. ובמשך שנה אחת, יתקבצו לערך שלוש מאות זהובים שאיבד אותם בידים והפסידם ללא תועלת, ומכל שכן במשך שנים אחדות, כמה מפסיד על ידי זה, הן הפסד גופו בבריאותו, והן הפסד ממונו, והן הפסד מצוותיו. וכאשר יתבונן האדם בנפשו מגודל הרעה שמביא על עצמו על ידי זה, יתחזק שלא יתרגל בזה; ואם כבר הורגל בזה, ימעט בכל יום מעט מעט, עד שבהמשך הזמן יפסיק לגמרי, ואז יהיה טוב לו בזה ובבא".
[ליקוטי אמרים פרק יג]