הרב בנימין בירנצוויג
"ואבא היום אל העין וגו'" (כ"ד, מ"ט)
כתב רש"י: "אמר רבי אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה".
יש להבין, מהי החשיבות הגדולה שיש בשיחתו של אליעזר יותר מתורתן של בנים? וביאר הגר"י לוינשטיין זצ"ל בספרו 'אור יחזקאל', שהרי אמרו חז"ל, בת הייתה לאליעזר והיה מחזר למצוא סיבה שיאמר לו אברהם לפנות אליו כדי לשדכה ליצחק. אמר לו אברהם: בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מידבק בברוך.
אליעזר שקל בדעתו שבתו אכן ראויה ליצחק, והציע זאת לאברהם, ומחמת נגיעתו לא הבין שאין ברוך מתדבק בארור. והנה, אברהם עונה לו תשובה שלילית, ואפילו כששמע את תשובתו השלילית של אברהם בכל זאת עשה את השליחות לחפש שידוך ליצחק במקום אחר בזריזות ובמסירות, והלך בלב שלם ושלט ביצרו ולא הכניס בלבו שום טרוניה על כך שאברהם מיאן בבתו ליצחק, עד כדי כך שיכול היה להתפלל אל ה' בלב שלם שיצליח את דרכו למען אברהם אדונו.
וזהו מה ששיחתן של עבדי אבות יפה לפני הקב"ה, כי בשיחתם יש לנו ללמוד כמה גדול הוא עניין של תיקון המידות, כי כשמאמין בהשגחה פרטית אינו כועס כלל על הזולת, שמבין שהכל מאתו יתברך ואין אדם נוקף אצבעו למטה אלא א"כ הוכרז כן למעלה, ובזה רק יצליח. ולכך גם זכה אליעזר בזכות זו כי יצא מכלל ארור לכלל ברוך.
מביא הרב שלמה לווינשטיין מעשה ששמע מיהודי אברך מארגנטינה שהיה עד לכך:
אותו אברך המתין להיכנס לחדרו של מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצוק"ל. בתוך החדר שהתה באותה עת אשה שצעקה צעקות נוראות, והתלוננה בפני הרב על כך שבעלה עושה לה צרות, תוך כדי שהיא מפרטת את כל מעלליו הרעים.
בשלב מסוים היא ביקשה מר' נסים זצ"ל שיכתוב מכתב חריף לבעלה שיחדל מהתנהגותו הנלוזה, ור' נסים אומר לה: "לא אוכל לכתוב מכתב בטרם אשמע את הצד השני. אני חייב לשמוע את מה שיש לבעלך לומר בנידון! הלוא גם הוא צד בעניין!".
האשה הגביהה את קולה וצעקה כלפי הרב: "כיצד יכול הרב לקרוא לו צד בעניין? הוא לא צד! הוא חיה רעה! הרב חייב לכתוב לי את המכתב". ור' נסים עונה לה בקול רגוע: "יתכן וכל דברייך אמת, יתכן שהוא חיה רעה, אבל אני חייב לשמוע גם את דעתו בטרם אתייחס לעניין". האשה המשיכה לצעוק ולצווח, ומשראתה כי לא תצליח לשנות את דעתו של ר' נסים נתנה דפיקה אדירה על השולחן ויצאה מהחדר בטריקת דלת עזה, תוך שהיא ממשיכה לצעוק על כך שהרב לא מתחשב בדעתה.
לאחריה נכנס לחדר אותו אברך מארגנטינה, הוא היה בטוח כי ימצא את הרב בסערת רוחות… כל אדם אחר היה צריך זמן־מה בשביל להירגע ולהתאושש ממה שעבר, ואילו ר' נסים יושב בחדר כשהוא רגוע לחלוטין, כאילו לא אירע דבר.
האברך לא הצליח להתאפק ושאל את ר' נסים: "כבוד הרב, שמעתי מאחורי הדלת את כל מה שאירע כאן, איך יתכן שכבוד הרב לא נסער מהתנהגותה של אותה אשה, שפגעה קשות בכבוד הרב וביזתה אותו בהתנהגותה?".
נענה ר' נסים ואמר: "וכי מה כבר קרה? והרי ממה נפשך, אם אני מכובד למעלה – מה אכפת לי אם ביזו אותי כאן למטה, ואם איני מכובד למעלה – מה יעזור לי אם התנהגו אתי כאן למטה בכבוד…".
זו הסתכלות של אדם גדול, שאמונתו בבורא עולם מצליחה למנוע ממנו כל כעס ופגיעה על מי שפגע בו נורא – כי זה לא תלוי כלל בפוגע, הכל מלמעלה! הכל גם נקבע שם וכאן הכל הצגה, ומה קרה אם פגעו בי כאן, העיקר שלמעלה אני לא אפגע!
מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל היה מפורסם במידת ותרנותו ומחילתו לכל הפוגעים בו, באומרו שאין בזה רק עניין של מידות טובות אלא בעיקר מצד הידיעה שהכל הוא מאת ה' יתברך, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה, וממילא שלא פלוני פוגע בך ולא הוא מזיק לך.
וכשהיו מגיעים אליו אנשים שפגעו בו ופגעה בהם מידת הדין ובאו לבקש מחילה, היה אומר שיגידו להם "מצדי אני מוחל על הכל, אבל אם עשו חילול ה' זה כבר חשבון אחר. אבל תגידו להם, שאף על פי שבמשנה בסוף יומא כתוב שאין כפרה לחילול ה', אבל רבינו יונה ב'שערי תשובה' שער ד' כותב דרך ועצה איך לכפר על חילול ה'".
הוא היה נאה דורש ונאה מקיים. לא רק שמחל על הפגיעה בו, אלא עוד הוסיף דרך ועצה לפוגעים כיצד לתקן את עוון חילול ה' שנלווה לפגיעתם. כזו הנהגה אצילית מתאפשרת רק לאדם שיודע ומאמין שהכל מאתו, ואין שום פגיעה ועלבון כאן כי הכל מלמעלה!!! ולכן יש ביכולתו להתגבר ואף להשיא עצות לפוגעים בו כיצד יתקנו מעשיהם.