אותה מלאכה, אותו הגוי, פעם מותר ופעם אסור. איך זה עובד?

הדף היומי בהלכה כ"ט בתמוז סימן רמ"ד מסעיף ה' הגה "ודוקא ששכרו" עד אמצע סעיף ו' הגה "וכן יוכל"

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



סימן רמ"ד סעיף ה' [ברמ"א]

- איזה מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל - 

גוי השכור לשנה לעבוד בבית הישראל, האם מותר לבקש ממנו לעשות מלאכות בשבת? | האם מותר להעמיד גוי לגבות מכס בשבת כשהמכס הוא של ישראל?

בתחילת הסעיף מבואר, שיהודי ששכר גוי למשך שנה שלימה, שהתפקיד של הגוי הוא, שכאשר הישראל יצטרך בגד חדש, הגוי יכתוב לו, או כאשר יצטרך לכתוב מכתב, הגוי יכתוב לו, מכיוון שהיהודי לא מקפיד שהגוי יעבוד אצלו כל יום, ממילא זה מוגדר כעבודה בקבלנות, והדבר מותר, כי הגוי אדעתיה דנפשיה עביד.

הרמ"א אומר, שזה דווקא כשהגוי נשכר למלאכה מסוימת, אבל כאשר הגוי שכור לשנה שלימה לכל העבודות כולם, וכעין משרת, אע"פ שהישראל לא מצווה לו לעבוד בשבת, אסור לגוי לעבוד בשבת, ומבאר המ"ב שהטעם הוא, כי אם הגוי יעבוד בשבת, הישראל ירויח מזה בכך שהגוי יהיה פנוי לעבודות אחרות ביום ראשון, לכן הדבר אסור.

המ"ב אומר, שמשרתות שעובדות בבית הישראל והן שכורות לכל המלאכות כולן, אסור להם לעשות מלאכה בשבת בשביל היהודי גם אם היהודי לא דורש מהם בהדיא לעשות מלאכה בשבת, והטעם, כיון שעי"ז יהיו פנויות למלאכות אחרות ביום ראשון, והישראל מרויח מזה.

סעיף ו'

יהודי ששכר גוי שיגבה בשבילו את המכס, דהיינו, שהמכס של היהודי, והיהודי לא עומד שם, אלא שכר גוי שיעמוד ויגבה עבורו את המכס, מבואר בשו"ע, שאם הסיכום ביניהם היה בקבלנות, כגון שאמר הישראל לגוי, על כל מאה תקבל חמש, הדבר מותר כי הוא מוגדר כקבלנות.

המ"ב שואל, הרי למדנו בריש הסימן, שהיכן שידוע שהמלאכה היא של ישראל, גם בקבלנות אסור, וכאן הרי ידוע שהמכס של ישראל, ואיך מותר לשכור גוי ואפילו שזה בקבלנות? ומבאר המ"ב, שכאן יש היתר מיוחד שאדם בהול על ממונו, ואם לא נתיר לו, יעשה המלאכה בעצמו בשבת, ויעבור על איסור דאורייתא של כותב, כי דרך המוכסים הייתה לכתוב, (המ"ב דן במקום שלא נהגו לכתוב האם אין חשש במקומות אלו) לכן התירו לו לשכור גוי בקבלנות.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים