"כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל', ג')
ידוע המעשה על רבי אהרן הכהן זצ"ל, חתן מרן החפץ חיים זצ"ל, בהיותו אברך סמוך על שולחן חותנו נחל פעם אכזבה בהשתדלותו להשיג משרת רבנות בעיר מסוימת. הצטער על כך ר' אהרן והשיח לבו בפני חותנו. הח"ח דיבר על ליבו והצביע על גודל האחריות שברבנות וכי אין כדאי להצטער בשל אי קבלת המשרה, ברם, דעתו של חתנו טרם נחה בזאת.
הציע לפניו הח"ח לספר לו מה שאירע לו בתקופה הקצרה בה כיהן כרב בעיירתו ראדין ושהיווה אחד מהגורמים לעזיבתו את הרבנות, אך בתנאי שיקבל ר' אהרן ע"ע לבל יספר זאת לאיש, כל עוד שהוא – הח"ח, נמצא בחיים. וכך סיפר לו הח"ח:
באותו זמן אירע שאחד הקצבים נתפס במכירת בשר טריפה, והועבר מיד מחזקתו, הלה בא לפני והביע חרטה על מעשהו, והבטיח שלא ישוב עוד לכסלה, נוכחתי שהלה מתכוון ברצינות ומאידך היה נתון במצוקה וטפלי היו תלויים בו, שיתפתי מידת רחמים לדין והחזרתיו לכשרותו, ואילו על חטאו קנסתיו לנדב לבימ"ד ארבעים ליטרא של נרות. הקצב לא האריך ימים לאחר אותו מעשה, וכעבור זמן קצר הלך לעולמו.
באחד הימים ואני לומד כדרכי בעזרת נשים שליד ביהכנ"ס נפלה עלי תרדמה ובחלומי הנה שלושה אנשי צורה מופיעים לנגדי והגדול שביניהם פונה אלי בשאלה: ר' ישראל מאיר, הלא תזכור המאורע באותו קצב שקנסתו לנדב מ' ליטרא נרות, אמור לנאשם מה התכוונת בקנס זה,
בתור עונש למען יזהר להבא, וכן לטובת הציבור למען ישמעו ויראו, או גם למען תהיה לנענש כפרה על עוונו? נדהמתי מאד, וראש המדברים הרגיעני ואמר שימתינו לי עד שתשוב דעתי אלי. נתתי לב להיזכר באותו עניין והשבתי שעד כמה שבזכרוני הקנס הוטל עליו לשם עונש ולא לשם כפרה.
כשהתעוררתי מתרדמתי, ראשי היה כבד עלי, חזרתי לתלמודי ושוב נפלה עלי תרדמה. הפעם הופיע לפני הקצב, כשכולו מדוכדך, ובקול בוכים טען כנגדי: אוי, רבי, ראה מה עוללת לי בתשובתך לבי"ד של מעלה. כשעמדתי בדין והקטיגור תבע לדון אותי בגיהנום בעבור האכלת טריפות, טענתי שכבר נתכפרתי בקנס של הנרות שהטלת עלי.
טען לעומתי הקטיגור, שהקנס לא בא לשם כפרה אלא לשם עונש גרידא, והוחלט איפה לשאול את פיך על כוונתך. ומאחר שתשובתך היתה שלא התכוונת לשם כפרה- יהיה עלי עתה לעבור ייסורי גיהנום קשים על אותו עוון… לאחר מעשה זה, סיים הח"ח, גמלה אצלי ההחלטה להסתלק מן הרבנות… עד כאן המעשה.
שאלה: הרי בשמים יודעים את האמת, ומדוע היה צריך לבוא אל הח"ח ולשאלו?
תשובה: שבית דין של מעלה אלו מלאכים, או אלו גדולי הדור שעבר, ואין הם יודעים מחשבות.
שאלה: והרי כתוב "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה" (אבות פ"ג מ"א)- א"כ הוא עושה הדין.
התשובה: קודם יש בי"ד, ובי"ד צריך לנהוג כמו בי"ד, ואח"כ הקב"ה פוסק דינו.
(מתוך דרך שיחה)
לא מובן, לכאורה כל עונש בא לכפר
לא מובן, לכאורה כל עונש בא לכפר