הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"בֹּא… אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז', א')
אחד הרגעים המרוממים ביותר בלוח זמנו של יהודי, הינם רגעי ההתרפקות והקירבה עם אבינו שבשמים. שלוש פעמים ביום כזכות קבועה פלוס כרטיס חופשי להשתמש בתפילה בכל עת, עומדים לימיננו לסייענו, ניצבים עימנו בכל תהלוכות יומנו, ובעזרתם אנו עוברים את ההתמודדויות והמכשולים, המהמורות וגם רגעי השמחה העוברים עלינו ביום יום.
עד לפני רגע, היו כאן דאגות ומצוקות, משימות ומטלות. היינו צריכים להספיק כך וכך, ולקנות מוצרים אלה ואלה, ולעבור אצל רופא פלוני ולסדר סידור אלמוני. מאות דאגות גדולות וקטנות המצטברות על שכלנו, וכולן מעסיקות אותנו, טורדות את מנוחתנו, לוקחות לנו את יישוב הדעת.
ואז, מגיע הרגע הגדול. יהודי נכנס לבית הכנסת, ובבת אחת – מתנתק, ניתוק מלא ומוחלט. הוא מותיר את הדאגות והמטלות בחוץ, ונכנס לרחף בתוך ענן אצילי וקסום, יקר והדור, של קרבה וקשר עם אביו שבשמים. העולם שמאחוריו נעצר, ההטרדות המרובות מתבטלות, והוא נכנס לתוך אוירה אחרת, גבוהה ומרוממת.
עכשיו, הוא מתרפק על הקשר האבהי, הייחודי, היוקרתי והיקר כל כך, עם אביו אוהבו שבשמים. עכשיו הוא משבח אותו, משוחח אתו, מספר לו את הקורה עמו. אלו רגעי התרגשות אהובים, בהם המולת העולם אינה תופסת מקום, והיהודי מתייחד עם אהבתו הגדולה לאביו שבשמים, ועם הזכות הכבירה לשוחח עמו, לשורר לו, לבקש ממנו.
זה קורה ומתרחש בלב של כולנו, לפחות שלוש פעמים ביום, מהסיבה הפשוטה – שכל הדאגות והמטלות והמצוקות והבעיות – זקוקות לפתרון שלנו ולפעולותינו כל עוד אנו בחוץ, נאלצים להתמודד לבד מול מבול החיים הסוער. ברגע שאנחנו נכנסים לשיחה אישית עם המלך, עם מלכו של עולם המכוון ומדריך את כל העולם הזה והמתרחש בו, אנו מצויים במקום בו נפתרות הבעיות באמת, בזירה הנכונה בה נקבעים הדברים.
ושם – אנו יודעים שאנו בידיים טובות, קרובים ולוחשים על אוזנו של אבא אוהב, שממתין לשמוע מה יש לנו לומר. יש לו את כל הכח שבעולם לסדר, ולפתור, ולשפר, ולסייע, ולקדם, ולרפא, ולעשות הכל כולל הכל. עכשיו – אנחנו מדברים אתו, עם אותו אבא בעל היכולות כולן, ומה לנו להיות מודאגים כשאנו מדברים עם פותר הבעיות הטוב בעולם?!
את הסוד הזה גילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, בפרשת שבוע זה, העוסקת ב'תיבת נח', אותה הוא מפרש על תיבות התפילה. העולם שבחוץ שוטף אותנו במבול דאגות – שאיפות רוחניות, דאגות גשמיות, בריאות, פרנסה, חינוך ילדים, זיווג לפלוני, צרתו של אלמוני, מבול של בעיות, התמודדויות ומצוקות…
אבל כל זה בחוץ, במירוץ היומיומי. ואז ניתנת לנו הזדמנות, מתנה יקרת ערך: 'בא אל התיבה' – יהודי יקר, הינך מוזמן להכיר את נפלאות תיבות התפילה, להיכנס לעולמה הקסום של תיבת התפילה, של המילים המרגשות המרכיבות את התפילה. מתוך אותה תיבה, המבול שבחוץ מטופל היטב, יש בורא לעולם שמכוון ומסייע, פותר ומקדם, משפר ועוזר. כשאתה מחובר אל התפילה – תתחבר אליה בכל יישותך, תהיה בתוך התיבה בכל מהותך, כי עמה אתה מוגן, בעזרתה אתה נושע.
לכן, תפילה במרוצה, במהירות, בחיפזון, עם הנייד ביד – הופכת לאיבוד אחת המתנות החשובות שיש לנו. הרי אנו זכאים להיכנס לעולם קסום של תפילה רגועה ונינוחה נטולת דאגות, הרי יש לנו את כרטיס הכניסה לעולם בו אין בעיות ומצוקות והכל נינוח ורגוע ומטופל היטב – וכי לא חבל לאבד זאת בידיים ולהעדיף את המנין המהיר, את התפילה בדילוגים, או להגיב בטלפון דווקא עכשיו – ולהישאר מחוברים לעולם שבחוץ?!
זהו אחד המסרים שכדאי לקחת עימנו מפרשת השבוע, להצטייד בו בכל עת. בתוככי סערות מזדמנות, בעמקי בעיות, בבורות ומהמורות, במבול של דאגות – תיבות התפילה היקרות הן מפלט עבורנו, בהן נוכל לשפוך שיחנו, בעזרתן נוכל לפרוק דאגותינו ולהיוושע. הבה נאמץ אותן, נתפלל לאט, בכוונה, במתינות. ניתן למילות התפילה לכבוש את ליבנו, נתכנס לתוכן בכל מהותנו, ונזכה 'כי אתה שומע תפילת כל פה…'
עיכוב פתאומי שחולל מהפכה…
אולמות רחבי ידיים, מזוודות מתגלגלות במרוצה, המולה שוקקת וכריזות במגוון שפות – זהו הנוף המקדם את פני הבאים בשערי נמל התעופה בלוד. ככל שהצעדים מתקדמים לקראת איזור ההמראות, הופכת ההמולה לשוקקת יותר, עצבנית יותר, קולנית יותר…
עם מעבר ביקורת הדרכונים ואחרי ה'דיוטי פרי', מגיעים לאולם בו ממתינים לפתיחת שערי המטוס. בבוקר אחד, לפני כ-12 שנים, עמדה בו נערה צנועה אחת, פניה בסידורה הקטן, מרחפת בתוך ענן משלה במרכז ההמולה השוקקת – הלא היא שקועה כעת בתפילה!
בין הממתינים לטיסה, נמנה גם הגאון רבי חיים זאיד שליט"א, שהיה אמור לטוס לצרפת. מישהו היסב את תשומת לבו לעובדה שעומדת בצד נערה השקועה בתפילה נלהבת, וכדאי להזכירה עם פתיחת שערי המטוס. ואכן, ברגע שהוכרז כי נפתחו שערי טיסה מס' 707 לפריז, אותתו לה כי עליה לארוז את תיקה ולעלות לטיסה, אלא שבדיוק אז הגיעה הנערה לתפילת שמונה עשרה, ונעמדה בקצה הטרמינל, מליטה פניה בסידורה הקטן, פוסעת 3 פסיעות לאחור ומתרכזת בתפילה…
דקות בודדות חולפות, המטוס התמלא, כל הנוסעים כבר ישבו בכסאותיהם ומיעוטם כבר חגרו חגורות לקראת ההמראה. אחד הדיילים דיווח על מושב ריק, הוא המושב הרשום לאותה נערה מתפללת. מישהו מצוות שדה התעופה קרא בשמה שוב ושוב במערכת הכריזה, אלא שהדבר לא הצליח לנתקה מהתפילה הנרגשת, היא כלל לא שמעה את הכרוז…
חולפות עוד מספר דקות, שמה של הנערה הוכרז שוב ושוב במערכת הכריזה, אך היא לא באה, אף לא שמעה. הטייס נעל את הדלתות, התנתק מהשרוול, והכריז לקפל את השולחנות ולהדק חגורות. חוטמו של המטוס החל לנוע לאחור, חלונותיו הכהים החלו מתקדמים לעבר מסלול ההמראה…
הנערה עדיין שקועה בתפילתה, אין לה מושג או קצה ידיעה כי המטוס יוצא לדרכו. הטייס התיישר על המסלול והחל מאיץ – – –
'אוי, עשן!' – – –
צווח לפתע טייס המשנה לעבר הקברניט, שאך הניע ראשו לאחור ונרתע. עשן סמיך ואפרורי החל עולה בתא הטייס, ושני הטייסים מיהרו ללחוץ על כל כפתורי החרום האפשריים. הם כיבו את המטוס מיד, ורק אחרי דקות לא קצרות נגרר המטוס באמצעות רכב ביטחון, בחזרה לחיקו החמים של שדה התעופה, שם הורדו ממנו הנוסעים והוחלפו בצוותים טכניים מקצועיים, שהחלו לסרוק ולבחון את כל מערכות המטוס.
בינתיים, הנערה סיימה את תפילתה, הביטה לרגע באולם הנוסעים והבינה כי הטיסה יצאה בלעדיה. היא ארזה את צרורה הקטן, וכבר עשתה דרכה לצאת אל משרדי החברה, לברר על הטיסה הבאה… בדיוק בשלב הזה הגיחו הנוסעים המאוכזבים מבטן המטוס, אינם מבינים על מה ולמה התרחשה תקלה מסתורית שכזו…
הנערה כבר החלה לעשות את דרכה אל מחוץ לאולם ההמתנה, ולפתע הבחינה בהמולה שוקקת, ולא מעט מהפרצופים שהיו איתה באולם ההמתנה וכבר עלו על המטוס – שבו ונראו לפתע באולם ההמתנה… היא התפלאה וביררה, ונאמר לה כי עקב תקלה לא צפויה הטיסה טרם יצאה. 'המתיני עימנו,' – אמר לה אחד הנוסעים, 'כי תוכלי להספיק לעלות על הטיסה לכשתצא, מי יודע מתי…'
למעלה משעתיים נמשכה הבדיקה, במהלכה איש מהטכנאים המנוסים והמקצועיים לא הבין מנין חדר העשן לתא הטייס, עד שהיו כבר מי שחשדו שהטייסים בדו את הסיפור מליבם. המטוס שב ונבדק, כל מערכותיו נבחנו היטב, ולסיום – התבקשו הנוסעים לשוב ולעלות על המטוס, כשאותה נערה ביניהם…
כעת שב המטוס אל מסלול ההמראה, ובקלות חלקה האיץ על המסלול, המריא אל בין העננים ונעלם בשחקים. ציפור המתכת הענקית המריאה ללא כל תקלה, ובלי שום הסבר מנין נבע העשן קודם לכן. לאחר שסיים לחלק שתיה לנוסעים, התיישב דייל לצידו של הרב זאיד, תוך שהוא תמיה בקול לסיבת התקלה המסתורית שאיש לא הבין מנין נבעה…
'זה פשוט!' – אמר הרב זאיד, 'תקלות לא מתרחשות סתם כך. אסביר לך משהו. אתה רואה את הנערה שיושבת בטור השלישי במושב השמאלי? היא היתה שקועה בתפילה, ובפעם הראשונה המטוס יצא בלעדיה. נו, אבא אהוב שבשמים לא מותיר את בנותיו המתפללות מאחור – והוא סידר תקלה מסתורית שעיכבה את הטיסה, כדי שאותה נערה לא תינזק!' – הסביר הרב בחיוך…
הדייל היה המום ונרגש כאחד. 'עד כדי כך להתחבר לתפילה?!' – פרצה מפיו התמיהה, 'עד כדי פספוס טיסה ולא להבחין כי מכריזים את השם ברמה?!' – תמה באוזני הרב. ואילו הרב סיבר את אוזנו של הדייל שלא חונך על ברכי התורה והמצוות, והסביר לו כי רגעי התפילה הם רגעי התחברות וקירבה יקרים עם בורא עולם, רגעים בהם העולם כולו עוצר מלכת…
'אבא שבשמיים שומע את קול בניו ובנותיו', הסביר הרב בפשטות, 'והוא אוהב את קולות התפילה העולים אליו מכל מקום, גם משדה התעופה. ומי יודע,' הוסיף בקריצה, 'אולי כל העיכוב מתקלה מסתורית לא מוסברת – לא נועד אלא למען אותה נערה מתפללת…'
הדבר פתח את סגור לבו של הדייל, והרב זאיד, הנמנה על בכירי המרצים בארגון 'ערכים', המשיך להסביר ללב היהודי הנרגש שנפתח לפתע. הוא סיפר לדייל על הקירבה הייחודית שיש לכל יהודי, בכל מצב ובכל מקום, עם אביו שבשמים. הוא תיאר בהתרגשות את הזכות הכבירה לפנות לאותו אבא ולהתפלל על החיים ועל כל מה שחשוב, ולנוכח הצימאון הרב של הדייל לשמוע עוד – הזמין אותו להצטרף לסמינר שייערך בעוד ימים ספורים, שם יוכל להרחיב את ידיעותיו בנושא המרתק…
הטיסה הסתיימה בנחיתה רגועה ושלווה בפריז המוארת, כשהרב והדייל מחליפים טלפונים לצורך המשך היכרות. נפשם נקשרה זה בזה, ואחרי מספר ימים – נפגשו שוב על המדשאות המלבלבות שבחזית המלון בו נערך הסמינר. הדייל שנכנס לסמינר מצא בו את התשובות לשאלות שהעסיקו אותו, והוקסם מיופיה של היהדות – אותה לא הכיר עד עתה…
מדהים להיווכח עד כמה גדול כח התפילה, לעכב טיסה באופן מסתורי כל כך ולהשיב לבו של דייל לאביו שבשמים. כמה תפילה אחת בודדה יכולה לחולל, לשנות, להפוך סדרי עולם, לפעול עד אין קץ. אך בזאת לא מסתיים הסיפור, ויש לו פרק המשך שנראה כלקוח מהאגדות, אך כך בדיוק התרחש כפי שמעיד הרב זאיד באוזננו:
תקופה חלפה, והדייל שכבר עשה צעדים משמעותיים בשמירת המצוות, התקשר אל הרב בערב אחד. 'מציעים לי את נערה פלונית לשידוך', אמר, 'ואני מבקש כי הרב יברר עליה לפני שנצא לדרך.'
הרב זאיד הסכים, ובבירוריו, הופתע לשמוע את הצד השני של הסיפור, כשהכל פתאום מתחבר: אותה נערה שהתפללה והתעכבה וכמעט שאיחרה את הטיסה – היתה נערה שלא גדלה על ברכי התורה והמצוות, והדבר קרה זמן קצר מאוד אחרי ששבה בתשובה שלימה והכירה את בוראה. אחד הדברים אליהם התחברה במיוחד היה נושא התפילה – כי כמה אושר וכמה התרגשות מעניקה העובדה שיש לך מישהו לפנות אליו, בכל עת ובכל שעה, ולספר את המציק והמעיק!
מאז, היתה מתפללת בהתרגשות יתירה ובדבקות של ממש, בין היתר – על זיווגה המתעכב. תלאות החיים וגלגוליהם – מאז היתה נערה באוירה אחרת ובסביבה שונה, גרמו לכך שלא היה קל למצוא את זיווגה. על בעיה זו שפכה דמעות כמים בכל תפילה, ואין פלא כי לא מיהרה למטוס, בשעה שהיא מתפללת על צרכים חשובים בהרבה!
והנה, הפלא ופלא, אותה נערה ששבה בתשובה והתפללה – היא זו שהוצעה לאותו דייל שחזר בתשובה בעקבות תפילתה! הדייל שהכיר את יופי היהדות וקסם התפילה והנערה שכמעט הפסידה טיסה והיתה לו לדמות מופת – הפכו לזוג מאושר!
הסיפור הזה, שכולו אמיתי ואומת מפי בעלי המעשה, מאיר את עינינו: שום טיסה לא בורחת, ושום משימה חשובה לא תוזנח, בגלל תפילה נרגשת. כשיהודי נכנס לתפילה, הוא 'נכנס' בכל מהותו אליה, ואם רק יחוש וירגיש כי ברגעי התפילה בעיותיו הגדולות והקטנות נפתרות ומצוקותיו השונות באות עכשיו על פתרונן המלא – כי אז יראה זאת בעיניים!
לא פעם אנחנו ממהרים, מתפללים בחטף, חייבים להספיק כך וכך… לכולנו קורה, שהיום יום סוער, הדאגות מתרבות, ואנו מקצצים על חשבון התפילה. זה פשוט חשבון שגוי – הרי התפילה יכולה לפתור לך את כל הבעיות, יכולה לסדר את המשימות טוב בהרבה ממה שאתה צופה – אז לאן המהירות והחיפזון? למה לברוח מהפיתרון המובטח והאיכותי?
הבה נתחבר, נתרגש, נעניק לתפילה את משקלה הראוי, ואבינו מלכנו שומע קול בכיות, בוודאי ישמע שוועתנו ויקבל תפילתו ברחמים וברצון!
הגנה טובה ממעיל פרווה?
עוד הרבה לפני בוא החורף, נהג הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל להיערך לקראתו, משום 'ונשמרתם' ומשום נסיונו רב השנים מול צינת החורף. כבר מהיותו ילד נחשב לרגיש במיוחד לקור, כל רוח צוננת היתה יכולה להכניסו למצב מצונן לימים ארוכים, ואמו המסורה עטפה אותו בצעיפים ושמיכות, מעילים ופרוות, בבקשה להגן עליו מפני הצינה…
גם כשהתבגר, הרגישות לקור לא השתנתה. בארון מיוחד בביתו, נשמרו צעיפים ומעילים, כובעים וכפפות, מעילים וסוודרים. כבר בשלהי אלול הורד ציוד החורף מהמדף, ורבי יחזקאל נערך והתלבש, התכסה וכמעט נאטם, מפני הקור השורר בחוצות. לא שההיערכות הגינה עליו לחלוטין, אך אם סיים את החורף בכמה הצטננויות בודדות, היה כמעט יוצא בריקוד של הודאה…
בשנת תרפ"ח, קיבל הרב אברמסקי הזמנה לעלות לארץ ישראל, ולכהן כרבה של פתח תקוה. הוא הגיש בקשה להשתחרר מרוסיה, אך השלטונות לא ראו זאת בעין יפה, ובשנת תר"צ נשפט בעוון מרד ונשלח לעבודות פרך בסיביר הרחוקה והקפואה.
ימים אחדים לפני צאתו לסיביר, הבין כי אין באפשרותו להצטייד כראוי לקראת הקור הנורא השורר בה, שכן הרשויות אינן מאפשרות לשאת ציוד כה רב. ברגע כה קשה, כשהדאגה מפני הקור הנורא מכרסמת בלבו והוא אובד עצות, החליט לשאת תפילה חרישית ונרגשת, ולפנות למי שיכול להגן באמת מפני הקור הנורא…
הוא נשא עיניו למרומים ואמר בפשטות: 'הלא חז"ל אומרים, שהכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים' – כלומר, שהכל נקבע בידי שמים חוץ מהצטננויות וחום… והלא אני' – אמר רבי יחזקאל – 'רגיש במיוחד לצינה, עשוי לחלות בסיביר מהקור, ואין לי כל דרך להתגונן מזה…
אין ברירה', הוסיף ונשא עיניו למרומים, 'אין לי אלא לשאת עיניי לשמים ולבקש את עזרתך בורא עולם, כי תעזור לי להתמודד מול הקור הנורא. אם השלטונות לא מאפשרים לי לקחת עמי את המעילים והצעיפים, אם אני כה רגיש לקור ואין לי איך להתמודד מולו – אבקש ממך, בורא עולם אבי הרחום, להגן ולשמור עלי מכל קור וצינה, להציל אותי מהצטננות המסוכנת בקור הסיבירי המקפיא'…
רבי יחזקאל יצא לסיביר, נטול כל הגנה מהכפור. הוא עבד בידיים חשופות תחת שלג זלעפות, התרוצץ כשרק בגד דק לעורו מול רוחות עזות, עמד בשמירה שעות ארוכות כשהטמפרטורה צנחה כמה עשרות מעלות מתחת לאפס. בכל יום ויום, נטול תנאי הגנה כלשהם, ראה לנגד עיניו כיצד התפילה עוטפת אותו בחום, רק היא המגינה עליו, רק היא שומרת אותו מהקור. ובתום שנתיים מאסר ועבודת פרך בסיביר הקפואה, התברר שלא הצטנן בשנתיים הללו אפילו פעם אחת!
הסיפור, המובא בספר הזיכרון לדמותו של הרב אברמסקי זצ"ל, מוכיח כי כשיהודי נשען אך ורק על התפילה, כשהוא מבין שהוא חסר יכולות ונטול עצות להתמודד ורק התפילה היא העומדת בעדו – תפילה כזו מחולל מהפכות, משנה סדרי עולם, וגם דברים הנראים מעבר לגדרי הטבע – הופכים לפשוטים וקלים לביצוע…
אם אנו מתמודדים עם קשיים, נאלצים להחזיק מעמד מול מהמורות, נתקלים במחסומים הנראים בלתי עבירים – צריך רק לשאת עיניים השמימה ולהתפלל, ולהישען על התפילה, להאמין בה ובכוחה בלבד. אנו מתכנסים עם הבעיות שלנו לתוככי תיבות התפילה מתוך אמונה כי היא תפתור אותן, ולכן – לא נוכל להתפלל כשיד אחת וחמישים אחוזי ריכוז מופנים לטלפון הנייד, לדאגות שאנו חושבים שנפתור בכוחות עצמנו – הרי אנו נשענים רק על התפילה!
הבה נאמץ את התפילה, נתחזק בה בכל ליבנו. אבינו מלכנו, פתח שערי שמים לתפילתנו, ושמע קול זעקתנו!
ישועות ברגעי הסיום…
בין מילות התפילה, דווקא השגרתיות ביותר, נחבאות להן סגולות יקרות ערך, שכדאי למקד אליהן מבט… כך למשל, תפילת 'עלינו לשבח' הנאמרת עם ביום התפילה, נאמרת לא פעם כבר עם רגל אחת בחוץ, וחבל כל כך…
כי בעת אמירת תפילה זו, מתרחשת, ממש מעלינו, המולה של ממש. כי בעל ה'מטה משה' מגלה, שכאשר כל יהודי אומר את תפילת 'עלינו לשבח', נקבצים כל הפמליא של מעלה עם הקב"ה, ועומדים לשמוע שבח זה, ומשיבים ואומרים 'אשרי העם שככה לו!' ולכן, כתב בעל ה'משנה ברורה', שיש להשתחוות ב'עלינו לשבח' באימה וביראה ברתת ובזיע!
ובתוך התפילה הזו, טמונה גם סגולה יקרת ערך, וכך כתוב ב'פרי עץ חיים' מרבי חיים ויטאל זי"ע, שאחרי סיום הקטע הראשון במילים 'אין עוד', לפני תחילת הקטע 'ועל כן נקווה לך', כדאי לעצור לשניה ולכוון במחשבה על ישועה מבוקשת. זו סגולה בדוקה ומנוסה כי הישועה המבוקשת בוא תבוא, תופיע ותושיע!
כמה כדאי לאמץ תפילה זו, לאומרה בכוונה ומתוך סידור, בכובד הראש הראוי. כך נזכה לגלות את אוצרות הסגולות הטמונות בין מילות התפילה, ולזכות בישועות נפלאות בעזרתה!