השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
בישול מתכת ועץ בשבת
האם יש חיוב 'מבשל' בבישול חלב או מים? • מהו השיעור המחייב במלאכת מבשל? • ומה הדין באופן שאדם עבר ובישל, האם מותר להנות מהתבשיל? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"ח סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
סימן זה עוסק בעיקר במלאכת 'מבשל', המ"ב מקדים, שמלאכת מבשל שייכת גם בדברים שלא קשורים לאכילה, כגון, אדם שמבשל סממנים או שעווה, או שממיס מתכת, גם בהם שייך חיוב משום מלאכת מבשל, והעיקרון של מלאכה זו היא, לקחת דבר קשה ולרפות אותו, דהיינו, לעשותו רך יותר, אדם לוקח ירקות קשים שלא ראויים לאכילה ועושה אותם שיהיו רכים, וכן בשר קשה שמרככו ועושה אותו ראוי לאכילה, ואם צולה את הבשר צלייה שאינה גמורה אלא כמאכל בן דרוסאי, צריך שהצלייה תהיה משני הצדדים של הבשר, וכן על דרך זה לוקח מתכת קשה וממיס אותה כדי שיהיה אפשרות לעבוד איתה ולעשות ממנה כלי, חייב משום מלאכת מבשל, וכן כשלוקח עץ שיש בו לחות ומשליך אותו לתוך התנור, חייב משום מלאכת מבשל, כיוון שהעץ מתרפה ומתאדה, ומתקשה יותר. (בשער הציון הק', הרי ברמב"ם כתוב שהמחמם מתכת חייב משום מלאכת 'מבעיר'? ומת', שיש הבדל, בהתחלה חייב משום מלאכת מבשל, ובשלב השני כשהמתכת נעשית חמה מאוד חייב משום מבעיר)
מלאכת מבשל שייכת לא רק בדברים כאלו שאינם ראויים לאכילה וע"י הבישול מכשיר אותם לאכילה, אלא גם בדברים שראויים לאכילה קודם, לדוגמא, אדם שמחמם מים או חלב או שאר משקאות, אע"פ שהם ראויים ללא הבישול, כיוון שהבישול משביח אותם, חייב משום מבשל, ושיעור החיוב בזה הוא 'גרוגרת', ובפחות מזה אין איסור דאורייתא ולא חייבים על זה סקילה, אבל חצי שיעור אסור מן התורה.
אדם שבישל או עבר על אחת מכל המלאכות של שבת, אם עבר במזיד, אסור לו להנות מזה לעולם ואפילו הקדירה נאסרת, ולאחרים מותר למוצ"ש מיד ולא צריך לחכות 'בכדי שיעשו', וגם כאשר אדם בישל עבר אחרים, מותר להם למוצ"ש מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו, ואע"פ שהדין הוא שגוי שבישל או עשה מלאכה אחרת עבור ישראל, אסור לישראל להנות מאותה מלאכה במוצ"ש מיד אלא צריך להמתין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממה שהגוי עשה עבורו בשבת ואז יבוא לבקש מהגוי גם בשבת הבאה שיעשה עבורו מלאכה? כל זה שייך בגוי, אבל יהודי שחילל שבת, לא חושדים שמא הוא יבקש ממנו גם לשבת הבאה שיחלל שבת עבורו, וגם אם הוא יבקש ממנו הישראל לא ישמע בקולו כי אין אדם חוטא ולא לו, ואם עבר בשוגג בין לו ובין לאחרים מותר למוצ"ש.
מאכל שהתערב, אם אנחנו דנים כלפיו, המאכל הזה אסור לעולם, אבל אם דנים כלפי אחרים, זה מותר למוצ"ש, יוצא שכלפי אחרים זה דבר שיש לו מתירים וזה לא בטל, אבל אם אתה דן ביחס לעצמו, זה דבר שאין לו מתירין והוא בטל, אז כמו מי דנים את זה, האם כמו ביחס לעצמו ואז זה דבר שאין לו מתירים, או כמו ביחס לאחרים ואז זה דבר שיש לו מתירים ואינו בטל? המ"ב מביא מח' בזה, ומביא עוד, שכל זה ביחס לעצמו אם הוא רוצה לאכול מהתערובת הזאת, אבל ביחס לאחרים ודאי שזה נידון כדבר שיש לו מתירים וזה אסור.
המ"ב מביא, שכל מה שחז"ל אסרו בהנאה מלאכת שבת, זה גזירת חז"ל כדי שלא יהנה מהאיסור, אבל מדאורייתא זה מותר, ונ"מ, מכיוון שכל האיסור הנאה ממלאכת שבת זה רק דין דרבנן, נ"מ שספיקא דרבנן לקולא, אז במקום שיש לנו ספק האם הוא חילל שבת או לא, שיש מחלוקת הפוסקים האם מותר לעשות את הדבר הזה או אסור, והוא עשה את הדבר הזה בשבת, לא נאסור אותו בהנאה, כי ספיקא דרבנן לקולא, ואולי הלכה כדעת המתירים, וכיוון שכל מה שאסור בהנאה זה רק דין דרבנן, ספיקא דרבנן לקולא ומותר לו להנות מזה.
המ"ב מביא עוד, שאמנם הכרעת השו"ע, שבמזיד אסור לו לעולם ולאחרים למוצ"ש, ובשוגג מותר לו ולאחרים במוצ"ש, אבל הגר"א פוסק, שבמזיד מותר בין לו ובין לאחרים במוצ"ש, ובשוגג מותר לו ולאחרים אפילו בו ביום, ובמקום הצורך יש לסמוך על זה בבישול בשוגג.
הבה"ל דן בדברים שאסורים רק מדרבנן, הגר"א מקל ואומר שגם לשיטת השו"ע, בשוגג יהיה מותר אפילו בו ביום, והפמ"ג משווה את זה לאיסור דאורייתא.