היום נלמד: השתיה בסעודת פת
יום ראשון ט"ז בשבט תשע"ז
כיצד מתחייבים בברכת המזון מדאורייתא?
את הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת", שהוא המקור בתורה לברכת המזון, מפרשת הגמרא: "ואכלת - זו אכילה, ושבעת - זו שתיה". לדעת רבי אליעזר ממיץ, בעל ה'יראים', הדברים כפשוטם, וכיון שרק לאחר השתיה נאמר "וברכת", הרי שרק לאחר האכילה והשתיה יחד ישנה חובת ברכה מדאורייתא. אולם, אף לדעה זו, אם אינו תאב לשתות, אף אם הוא צמא מעט - חייב מן התורה לברך ברכת המזון אף על האכילה לבדה. ולדעת רוב הפוסקים דברי הגמרא הם 'אסמכתא' בעלמא, ואין הכוונה שרק לאחר השתייה מתחייב האוכל בברכת המזון, אלא כפשוטו של מקרא - שלאחר שאכל ושבע מתחייב מדאורייתא בברכת המזון, ואף אם היה צמא לפני ברכת המזון ולא שתה. ועיקר ההלכה כדעת רוב הפוסקים. [שו"ע קצז, ד, משנ"ב כה-כו, ושעה"צ יח; ביאורים ומוספים דרשו, 27]
מדוע ראוי לשתות תמיד לפני ברכת המזון?
כאמור, דעת ה'יראים' שאין חובת ברכת המזון מדאורייתא אלא לאחר שתייה, ואין עיקר ההלכה כמותו. אולם, לכתחילה יש לחשוש לדעה זו, ולכן ראוי לשתות תמיד לפני ברכת המזון, דהיינו, הן כדי לקיים את מצות ברכת המזון מדאורייתא אף לדעה זו, והן משום שאם היה צמא לפני ברכת המזון ולא שתה, וישתה מיד לאחריה, יתכן שלדעה זו יתחייב שוב בברכת המזון, כיון שרק עתה חל עליו החיוב מן התורה. וכמו כן, אם אכלו כמה אנשים יחד, וצמאו, וחלקם שתו וחלקם לא שתו - לפי הדעה שברכת הזימון היא דאורייתא, עדיף שיזַמן אחד מאלו ששתו; ולדעה שברכת הזימון היא מדרבנן, יכול לכתחילה לזַמן אחד מאלו שלא שתו. [שו"ע קצז, ד, ומשנ"ב כז; ביאורים ומוספים דרשו, 26]
אדם שלא אכל ונמצא במקום שאחרים מזַמנים - כיצד ינהג?
אדם שלא אכל ונמצא במקום שאחרים מזַמנים - כשעונים "ברוך שאכלנו...", יענה עמהם: "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד", כיון שאין מן הראוי שיהיה אדם במחיצת אנשים שמזַמנים עצמם לתת שבח והודיה לה' יתברך ולא ישתתף עמהם. ואינו צריך לענות "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". ואם מזַמנים בַּשֵּׁם, יאמר: "ברוך אלקינו ומבורך שמו...". ולאחר שסיימו העונים לענות "ברוך שאכלנו", וכן כשהמזַמן חוזר ואומר "ברוך שאכלנו" - יענה 'אמן'. ואם אכל או שתה מעט, ואפילו מים, בין במקום זה ובין במקום אחר - רשאי לענות "ברוך שאכלנו", אך כשמזמנים בַּשֵּׁם יענה "ברוך אלקינו ומבורך שמו...". [שו"ע קצח, א, ומשנ"ב א, ב, ד ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 4, 5 ו־6]