יום שלישי י"ט אב תשע"ו
אדם שהעמיד ספר תורה לרשות הציבור - האם הספר נותר בבעלותו?
כפי המקובל בימינו, אדם המעמיד חפץ כלשהו לרשות בית הכנסת, דעתו לתתו במתנה לציבור, והחפץ אינו נותר בבעלותו אלא אם כן התנה כך. אולם אם מדובר בספר תורה - דעתו שהספר ישאר בבעלותו, אלא אם כן אמר אחרת; וזאת משום שעיקר מטרת כתיבת ספר תורה הוא כדי שיקראו בו הרבים, או כדי לקיים מצות כתיבת ספר תורה בכך שיש בבעלות ספר תורה, וגם מפאת קדושתו אין מקום אחר להניחו, ולפיכך אין להניח שרצונו לתתו במתנה לציבור. [ס"ק צט; ביאורים ומוספים דרשו, 112 ו־117]
כלי שנמצא בבית הנפטר וכתוב עליו ששייך לאדם מסוים - למי נותנים את הכלי?
אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו כלי שכתוב עליו ששייך לאדם מסוים, מניחים שאין הכלי שייך לאותו אדם, וכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו מעיני הבריות; ולכן נותנים את הכלי ליורשיו. ולדעת רוב הפוסקים, דין זה אמוּר גם במקרה שמצאו כך ברשימותיו - שכלי פלוני שייך לאדם מסוים - ולא על גבי הכלי עצמו; אך יש אומרים שבאופן זה אין להניח שכתב כן כדי להסתיר את עושרו, ונותנים את הכלי לאותו אדם. [ס"ק צז; ביאורים ומוספים דרשו, 113-115]
כלי שנמצא בבית הנפטר וכתוב עליו ששיך לבית הכנסת - האם נותנים אותו לבית הכנסת?
אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו כלי שכתוב עליו שהוקדש לבית הכנסת וכדומה - יש אומרים שדינו ככלי שנכתב עליו ששייך לאדם מסוים, המפורט לעיל, אך יש אומרים שבמקרה זה אין להניח שכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו, משני טעמים: א. אדרבה, אם הוא הקדיש את הכלי, הדבר מעיד על עושרו; ב. בשל חומרת ענין ההקדש ועוון נדר, וכן משום שיש בכך זלזול בקדושה, אדם נמנע מלכתוב כך כשאין אמת בדבר. [סעיף יט וס"ק צו ו־צז; ביאורים ומוספים דרשו, 115]