בשיחה מיוחדת (עם הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר תורני' בהר תשע"ה) על דמותו של הגאון רבי יהודה אריה טרגר זצ"ל, ראש ישיבת 'עץ חיים' ב'וילרייק' ומקים עולה של תורה באנטוורפן וגלילותיה, סיפר בנו הרה"ג ר' שמעון שלום שליט"א:
ברצוני לספר סיפור מעניין שהתרחש באחד הימים טובים, כאשר אבא זצ"ל צעד רגלית לאנטוורפן הסמוכה מרחק של שעה וחצי הליכה כדי להתפלל תפילת שחרית של יו"ט ברוב עם. בדרך כלל אני ואחותי היינו יוצאים לקראתו בכניסה לכפר כדי לקבל את פניו בחזרתו, אך באותו יו"ט חיכינו במשך שעתיים ושלוש ואבא לא חזר. חזרנו הביתה והדאגה החלה לכרסם בלבנו, שהרי לא הייתה שום סיבה הגיונית לאיחור משמעותי כ"כ.
לפתע הגיעו שוטרים לביתנו ודרשו לקבל את תעודת הזהות של אבא… גם התנהגות מוזרה זו הדאיגה אותנו ביותר, אך לא היה לנו מה לעשות. בשעת צהריים מאוחרת חזר אבא זצ"ל הביתה כשהוא עייף ותשוש. התברר שבדרך חזרתו הביתה עבר ברמזור אדום, והיות והמקום היה סמוך לתחנת משטרה עיכבו אותו השוטרים למשך שעות ארוכות ואף הטילו עליו קנס כספי. הייתה זו עגמת נפש גדולה עבורנו שנגזר עלינו להעביר כך את היו"ט.
מיד לאחר הפסח הגיע הסיפור לאוזני חותנו מרן הגרש"ז אויערבאך, שמיהר כמובן לחזקו ולעודדו במכתב נלהב, אך הוסיף כמה שורות להפיק את הלקח הנלמד מסיפור כזה:
"קיבלנו מכם מכתב מאסרו חג שלכם, אגיד לכם נאמנה שאני נהנה כשאני שומע על מישהו מהקרובים והידידים שנענשים בתשלום של חמש לי"י כנהוג פה באה"ק על עבירה של אי זהירות שהולכי רגל חייבים בהן. כי כמו שאין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם, כך גם בזה, ואם פעם משלמים קנס הרי זה 'רבה געלט' לתמיד, והרווח היוצא מזה מרובה על ההפסד…".
בהמשך הוא כותב לו: "אולם במקרה שלך הצטערנו מאוד מזה שקרה הדבר בעיצומו של חג, אשר גרם צער רב לכולם…".