הרב ישראל ליוש
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'" (ו', ו')
בפעם הראשונה נפגשים כאן בני ישראל עם מצות 'אמונת חכמים'. עד עתה אבות האומה לא נצטוו להעביר אמירות ומסרים מהקב"ה לבני ישראל. נח אמנם נצטווה לבנות תיבה, והקב"ה ציפה שמבנייתה יתעוררו האנשים וישובו בתשובה, אבל נח לא נצטווה לומר דבר לעם.
אף אברהם אבינו, למרות שעסק בפרסום האמונה בבורא העולם, לא עשה כן משום שנצטווה לפרסם את האמונה, או להעביר מסר מהקב"ה, אלא הבין והחליט על דעת עצמו לפרסם לרבים מי ברא את העולם.
והנה כאן, משה רבינו הוא הנביא הראשון שמצווה לומר דבר מה לבני ישראל, ומהעם נדרש להאמין לו באמונה שלמה, שאכן דבריו הם דברי הקב"ה.
ואמנם בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אך הרמב"ן אומר: 'לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו'.
***
ספורים יוקדי הוד מסופרים בספר 'קול חוצב' על ה'אמונת חכמים' של הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל. בכל תקופות חייו, אף שכבר היה 'גדול' בזכות עצמו, לא הניע עפעף מבלי להתייעץ עם רבותיו. הוא קיבל את כל מה שאמרו לו כ'תורה מן השמים', ולא ניסה להתווכח איתם ולשנות את דעתם.
פעם נבצר מרבי שלום להשתתף בברית של אחד מנכדיו. המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כובד בסנדקאות, והתעניין בסיבת היעדרותו של הסבא מן הברית. בני המשפחה השיבו למשגיח כי הוא חש כאבים עזים ברגליו, ולכן קשה היה לו להגיע לברית.
כעבור שבועיים, נכנס ר' שלום לרבי יחזקאל כדי להיפרד ממנו ולהתברך לפני נסיעה לחוץ לארץ. הביט עליו רבי יחזקאל ואמר לו: 'הרי שמעתי שהיו לכם כאבי רגליים, ואתם נוסעים?!' ר' שלום שמע… לא הגיב לדברי המשגיח, ויצא מן החדר בהכנעה מוחלטת.
ר' שלום שב לביתו, ופוגש את אשתו כשהיא עומדת ליד המזוודות הארוזות, ועוסקת באריזת המזוודה האחרונה. 'אינני נוסע' אמר לה ר' שלום בפסקנות!
למה? מה קרה? – התענינה הרבנית. ר' שלום סיפר לה את דברי המשגיח.
'אבל היום כבר לא כואבת לך הרגל!' – תמהה הרבנית. 'נכון' – ענה ר' שלום – 'אבל גם המשגיח יודע שכבר עברו שבועיים מהברית ויתכן שכבר פסקו כאבי הרגליים, ובכל אופן הוא התפלא על נסיעתי, אז אני לא נוסע…' – חזר ר' שלום על החלטתו הנחרצת.
'וחוץ מזה' – הוסיף ר' שלום – 'בלאו הכי אינני יכול ליסוע, כי לא קיבלתי ממנו ברכת הדרך, כהרגלי להתברך ממנו לפני כל נסיעה!'.
כרטיס הטיסה בוטל, זה היה כמובן כרוך בתשלום קנס. אך שום דבר לא הניא את ר' שלום מלהאמין בדברי רבותיו, אמונה מוחלטת ללא פשרות.
***
מעשה דומה ארע לרבי שלום עם מרן הסטייפלר זצ"ל. והישועה בעקבות האמונה, צמחה מיד.
כהרגלו, לפני אחת הנסיעות לחו"ל, נכנס ר' שלום להיפרד ולהתברך מהסטייפלר זצ"ל. כששמע הסטייפלר את מבוקשו של ר' שלום, הפטיר פעם אחר פעם: 'מה אתה רוצה ממני?'.
ר' שלום החליט מיד לדחות את הנסיעה למועד אחר.
לאחר מכן, ספר ר' שלום לחתנו רבי משה אריאל: 'רציתי ליסוע לארצות הברית, כדי לפגוש שם יהודי, בעל ממון מפורסם, שיתרום מכספו להוצאת הספר 'דעת תורה' של המהרש"ם. היום צעדתי ברחוב, ולפתע צדה עיני את אותו נדיב שאליו הייתי אמור ליסוע לארצות הברית. לאחר ששמע את מבוקשי, אמר לי: ר' שלום, בארצות הברית לא היית פוגש אותי… הנה לך כל הסכום הנצרך להדפסת הספר…'