יעקב אבינו אומר לבנו יוסף, כי קבר את רחל אמנו ע"ה "בדרך אפרת הוא בית לחם" (בראשית מח ז), וביאר רש"י: "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר: 'קול ברמה נשמע', והקב"ה משיבה: 'יש שכר לפעולתך נאום ה' וגו' ושבו בנים לגבולם'".
רחל מבכה על בניה. למה דוקא רחל?
רבנו האר"י הקדוש אומר: רחל בגימטרייה מאתים שלושים ושמונה, דמעה בגימטרייה מאה ותשע עשרה, יוצא שפעמים 'דמעה' שוה ל'רחל'. לפיכך דוקא רחל אמנו היא שבוכה עלינו כל יום וכל לילה ומבקשת רחמים על ישראל.
בשנת תש"ד התכוננו חילות הצבא הגרמני ובראשם רומל ימ"ש לפלוש לארץ ישראל דרך מצרים, קבוצה נוספת התקדמה מטורקיה, כשהיעד שלהם הוא כיבוש ארץ ישראל דרך סוריה ולבנון. ארץ ישראל היתה נתונה בתוך מלקחיים מאיימות. אם לא די בכך, היו המוסלמים ימ"ש ובראשם המופתי הגדול חאג' אמין שנסע לגרמניה וחתם עם היטלר על סיכום, שלפיו לאחר שיכבוש את ישראל יעזור לפתור את ה'בעיה היהודית' שבארץ ישראל.
פחד גדול אחז בישוב היהודי.
אבי מורי ע"ה הלך עם מאה וחמישים איש לקבר רחל. הם ישבו ולמדו ועשו תענית במשך שלושה ימים, כדרך שקבעה אסתר המלכה. בכל לילה ולילה היו מורידים דמעות לכוס ושותים את הדמעות. ביום השלישי אמרו: נלך לחברון. הלכו למערת המכפלה והתפללו שם חצי יום, משם הלכו לכותל המערבי, וכששבו משם אמר להם מור אבי: "תדעו שודאי ננצל, אך מבקשים אנו עוד ועוד כדי שיבוא משיח צדקנו וניגאל, ומי מכם שיקבל ידיעה או חלום, שיבוא ויספר לי על כך".
כשחזר הביתה לאחר שלושה ימים של תענית נרדם והנה חלום – הנביא ירמיהו נתן לו ספר ירמיהו וכתוב בו הפסוק (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים". אבא זצ"ל הבין: הגזרה התבטלה ברוך ה', אבל לא זכו להביא את המשיח מרפיון ידים, דהינו: לא היתה מספיק תורה, כפי שכתוב שבא עמלק להילחם עם ישראל ברפידים, על שרפו ידיהם מהתורה. אילו היתה מעט יותר תורה, היה משיח צדקנו בא!
מכל מקום, הגזירה הנוראה שרחפה על עם ישראל בארץ ישראל התבטלה בזכות רחל אמנו, שכחה גדול מאוד לבטל גזירות מעל ישראל.
(מתוך הספר 'דורש ציון')