סיפר הגאון רבי שלמה לווינשטיין שליט"א, על מכר שלו שנושע ברפואה שלמה בזכות קבלה שקיבלו על עצמם מתפללי בית הכנסת בו נהג להתפלל. היה זה רבו של בית הכנסת שיזם את הדבר, כאשר ביקש מכל המתפללים שיקבלו על עצמם שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה – קבלה שנודעה זה מכבר כמסוגלת לישועות נפלאות גם למעלה מדרך הטבע. ואכן בדומה לעשרות ומאות מקרים, גם כאן הועילה הסגולה נגד כל התחזיות, ואותו יהודי יצא מכלל סכנה.
אבל עיקר המעשה אותו רצינו לספר כאן, עוד לפנינו.
ביום הגדול והמרגש בו חזר היהודי מבית החולים לביתו, הגיעו כל בני משפחתו, קטנים עם גדולים, לקחת את אביהם הביתה. באמצע הדרך שאל הבן את אביו ברוב תמימות: "אבי היקר! הרי מאז ומעולם אינך מדבר בעת התפילה וקריאת התורה, ואם כן מדוע רק כאשר אחרים קיבלו על עצמם קבלה זו נושעת, ולא בזכות עצמך?"…
השאלה היתה נוקבת, והאב הרהר ושקל בדעתו כיצד לענות לילד התם תשובה שתניח את דעתו.
בינתיים, שואל הנהג את האב היושב לצידו: "אולי אתה יודע מהי הדרך הטובה להגיע עכשיו באמצע היום לבני ברק, בלי להיתקל בפקקים מעצבנים ומורטי עצבים"?
ענה לו האב: "אינני בקי כל כך בדרכים וחילופיהן, הרי יש לך מכשיר ג'י. פי. אס. – תפעיל אותו, תגיד את השם 'בני ברק', ומכשיר ידריך אותנו בדרך הקלה והטובה ביותר".
הפעיל הנהג את המכשיר והכריז: "בני ברק"!… אבל בדיוק אז צעק איזה ילד מאחור, והשם לא נקלט. שוב ניסה הנהג לומר "בני ברק", אך בדיוק אז נזכר ילד אחר להכריז משהו. לאחר כמה נסיונות ביקש הנהג שיהיה שקט מוחלט, כי הקולות מפריעים למכשיר לקלוט את מה שאומרים. כולם השתתקו לחלוטין, כשהנהג מכריז שוב את השם 'בני ברק', ואו אז אכן עלה הדבר בידו. המכשיר קלט סוף סוף את היעד המבוקש.
או אז התנער האב מהרהוריו, מתפעל מההשגחה הפרטית שזימנה לו תשובה מדוייקת לשאלתו של בנו… "בני היקר!" – פנה ואמר לו – "הרי לך תשובה על שאלתך. הרי בעיניך ראית, שכאשר הנהג אמר דבר מסויים דיבוריו לא נקלטו בג'י. פי. אס. – כי היו שם דיבורים זרים שהפריעו למכשיר לקלוט את מה שאמר. כך הדבר גם בתפילה! שהרי כתבו המגיד מקאזניץ והחתם סופר, שבית כנסת שמדברים בו בשעת התפילה, הדיבורים מונעים את התפילות מלעלות, כי בשמים מצפים לשמוע תפילה זכה בלי שום תערובת של קולות אחרים.
"לכן, על אף שאני לכשעצמי הייתי נזהר מלדבר בעת התפילה, בכל זאת, למרבה הצער הדיבורים שדיברו אחרים מנעו גם את תפילותי מלעלות. וכעת, כשכל התפללים קיבלו עליהם לשתוק, עלו כל התפילות.
(הופיע בגיליון 'קדושת ביהמ"ד' [באידיש] תורגם והופץ ע"י חברת 'קדוש היכלך' שע"י מנין דחסידי בעלזא עיה"ק צפת)
לא כתבתם שיש עוד מקורות לשכינה שבורחת כשמדברים בתפילה -יערות דבש- ועבודת ישראל -
ועוד דבר שמזלזלים בו ה"י, דיבור באמצע התפילה. שלא רק ש'גדול עוונו מנשוא' את היסורים שיקבל ח"ו [שו"ע, בהרמ"א סי' ], כל מי שנמצא בביהכנ"ס שבו מדברים אין תפילתו מתקבלת, כן מובא ביערות דבש [ח"א דרוש ד'] וז"ל ' סכותה בענן לך מעבור תפלה [איכה, ג, מד] הענן נוצר מהאידים וההבל היוצא מפיהם של המדברים בשעת התפילה ומונע את התפילה מלעלות רח"ל'. ובעבודת ישראל [אבות פ"ה] כתב ג"כ 'כי שמדבר דברים בטלים דומה כמי שמדבר עם המלך והופך פניו ממנו ואומר אדוני המלך א"א לדבר עמך, ובזה הוי דוחק רגלי השכינה ח"ו ואף שאר העם המתפללין ג"כ לא יוכל שיתקבל תפילתן בעון האחרים…'. לכן חשוב לחפש מקום שאינם מדברים כלל.
וישנה עוד טעות נפוצה בקרב הלומדים והת"ח ומהם לומדים העמי ארצות ה"י, שמרוב חשקת התורה מרגישים שביטול תורה לא ללמוד בשעת התפילה, ומעיינים בספרים ועלונים באמצע חזרת הש"ץ קדיש וקדושה וכד', ועוררו ע"כ באיסור חמור זה בספר הגן [בשם ר' אליעזר מווירמשא] 'אפי' ת"ח שדרכו ללמוד, אבל בשעת התפילה ובשעה שהקהל אומרים ברכו, אין יכול ללמוד כי זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. ואם ביטל ת"ח תפילה בשביל לימודו, אפי' למד כל היום כולו ולומד לאחרים מעלה עליו הכת' כאילו לא למד כל אותו יום כולו'… וכן בקדיש החמור ביותר, ואפי' בעיון בעלונים וכד' אסור. [וע"ע בלקט יושר עמ' רס"ח ס"ה, ובשו"ע סי' ס"ט סעיף א, וס"ק ג ד במ"ב].
וב"ה אכשר דרא שבקרן תוס' יו"ט ומקדשי תיראו ועוד מעוררים את המתפללים בארה"ק ובחו"ל לחתום לא לדבר ח"ו מתחילת התפילה עד לסופה, ומתפללים עליהם בקברי צדיקים לכל ההשפעות שיחולו על המתחזקים במצוה גדולה וחשובה זו. וראו הרבה ישועות רבים מהחולים או הזקוקים לישועות שכאשר חתמו ידידיהם בביהכנ"ס לא לדבר להצלחת חבריהם, או שהזקוק לישועה עצמו חתם לא לדבר כלל וכלל ואפי' לא ברמזים, וחולים קשים מאד התרפאו והזקוקים לישועות נושעו בזכות חתימה קטנה זו.