"א-ל רחום וחנון ארך אפים" (שמות לד ו)
היה יהודי בירושלים, נפטר לאחרונה בסוף חודש תמוז. יהודי יקר ותלמיד חכם, ששמו ר' נחמיה בקר. הוא היה בגיל 90. הבנים שלו סיפרו לי כך: לפני 65 שנה נולד לר' נחמיה הבן הראשון, והכל היה בסדר. אבל אח"כ הרבעצ'ן שלו לא הרגישה טוב. ניגשו לבית החולים, ואמרו שחייבים ניתוח פיקוח נפש. היה אז הפרופ' שקולניק הכי גדול, הוא אמר שהניתוח הוא פיקוח נפש, אבל הוא הודיע לו שאחרי הניתוח הזה לא יהיו להם עוד ילדים ל״ע, והבן הזה יישאר בן יחיד.
לכאורה אין כאן שאלה, הרי זה פיקוח נפש, שדוחה הכל. הלך ר' נחמיה ושילם חמש לירות, עבודה של שלושה חודשים לד"ר שקולניק על הניתוח, ולפני שהיה צריך לחתום על הניתוח הוא החליט, הרי החזו"א יושב בבני ברק, ניסע לחזו"א ונשאל אותו. הוא נסע לחזו"א, כמובן לא היו אז נסיעות בקלות, מירושלים לבני ברק היה כמה שעות, הוא הגיע לב"ב והחזו"א אז עמד בנטילת ידיים לפני מנחה. הוא ניגש אליו ואמר לו, יש לי שאלה של פיקוח נפש. שאל אותו מה השאלה. אמר לו אני מגיע עכשיו מד"ר שקולניק, והוא אמר לו פיקוח נפש, אבל הוא מודיע לו שהבן הזה יישאר בן יחיד, האם לעשות את הניתוח או לא. החזו"א הרים את הידיים ושאל, אז מה השאלה? למה הגעת? הרי זה פיקוח נפש, מה השאלה? אחר כך שאל את ר' נחמיה, התפללת כבר מנחה? הוא אמר, לא! אמר לו החזו"א תישאר כאן למנחה, תתפלל איתנו מנחה, הייתה לו סיבה שהוא רצה שישאר למנחה, אולי לא היה מנין. בכל אופן הוא נשאר למנחה, ואחרי מנחה ניגש החזו"א לר' נחמיה וביקש ממנו, תחזור על השאלה. אמר לו ר' נחמיה, ד"ר שקולניק אומר שזה ניתוח של פיקוח נפש, אבל הוא מודיע שאני אשאר עם בן יחיד. אמר לו החזו"א, אל תעשה את הניתוח.
אמר לו ר' נחמיה אבל הרב אמר לפני מנחה שאין כאן בכלל שאלה ושצריך לעשות את הניתוח?! אמר לו החזו"א: את זה אמרתי לך קודם מנחה ואת זה אני אומר לך אחרי מנחה. שאל אותו, מה עם החמש לירות, לבקש אותם בחזרה, אמר לו החזו"א, אתה אל תבקש, אבל אם הוא יחזיר לך תיקח.
ר' נחמיה מיהר לירושלים, והרופאים אני לא יודע מה רצו לעשות לו, לפני ניתוח כזה הוא נוסע מחוץ לעיר לבני ברק, הוא הגיע לירושלים ואמר, הרב לא מרשה, לא עושים ניתוח!
לקח אותו ד"ר שקולניק לסיור בכל המחלקות שמה, ואמר על החזו"א "הרב קרליץ..." אני לא רוצה להוציא מהפה שלי מה שהוא אמר.
יומיים אחרי כן היה איזה זיהום והתברר שהיה נס שלא עשו את ניתוח, והאשה הזאת חיה עד גיל 88 וילדה עוד תשעה ילדים.
את הסיפור הזה סיפרו לי הילדים ואמרו לי, אתה רואה אותנו, תשעת הדובים... נולדנו בזכות המנחה של החזו"א. את זה אמרתי לך קודם מנחה ואת זה אמרתי אחרי מנחה.
רבותי, בחזו"א הזה צריכים להתעמק, לא אחרת מהחזו"א בתגרי לוד ובכל הסוגיות. מה זה קודם מנחה, ומה זה לאחר מנחה.
צריך לדעת כשניגשים לתפילה, מה זה תפילה.
המהרש"א בברכות אומר, כשחלה ר' יוחנן, בכה בשעותיו האחרונות, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שאפשר לשחדו בדברים ולפייסו בממון, הייתי בוכה, עכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שא"א לשחדו בדברים וא"א לפייסו בממון, על אחת כמה וכמה. אומר המהרש"א, שתי שורות, דברים נוראים. בעוה"ב אי אפשר לשחדו בדברים ולפייסו בממון, אבל בעולם הזה אפשר לשחדו בדברים דהיינו בתפילה, ובממון דהיינו צדקה.
אפשר לשחד את הקב"ה כאן בעולם! כך אומר המהרש"א!
צריכים לדעת להיות כנושה, לחטוף, לקרוע שחקים, לנצל את הכוחות האמיתיים שיש לנו. אחד חילוני נכנס לכפר חסידים באמצע התפילה, מה ראית? היה שם מקדימה ר' אליהו לופיאן, הוא אמר ראיתי שם ציבור גדול מתפלל, אבל איזה זקן אחד עמד שם ודיבר אל מישהו. זה ממש כמו שהמסילת ישרים אומר, כנושא ונותן כדבר איש אל רעהו, הוא מדבר אל הקב"ה, לפני ה' ישפוך שיחו, הוא משיח את מכאוביו לרבש"ע, זה עיקר התפילה. לדבר עם הקב"ה לשפוך לפניו את הלב.
ישנו מכתב, ה'נתיבות שלום' היה חתנו של ה'ברכת אברהם' מסלונים. אשתו של הנתיבות שלום הרגישה מאוד לא טוב. הנתיבות שלום כתב לשווער שלו שהיה אז בטבריה, תקרע את השמים כי המצב רע ומר.
יש מכתב שני שהוא כתב לו בחזרה. אברך כותב לי לקרוע שחקים? אתה יודע מה טוב לך? ככה חשבתי לעצמי. מיד איקלע לידי ספר 'זאת זיכרון' מהחוזה מלובלין הק', זה היה בפרשת משפטים, פתחתי את הספר ראיתי שהחוזה מלובלין כותב, אם כסף תלווה את עמי לא תהיה לו כנושה. למה כתוב לא תהיה לו כנושה, היה צריך לכתוב לא תהיה כנושה. מה זה ה'לו'? אומר החוזה, ללוה אל תהיה כנושה, אבל לקב"ה תהיה כנושה, 'רייס ועלטן', כנושה, תקרע שחקים. אל תוותר. ואמנם קרעתי את השחקים והיא התרפאה. הפצרתי בתפילה, ולכן היא התרפאה. אתה יודע שזה הנכס שלך. כך כותב החוזה מלובלין, הרוצה שיתקיימו נכסיו, יטע בהם אדר. עיקר נכסיו של יהודי זה תפילה. צריך לדעת איך להשקיע ובמה להשקיע. וזה הכוונה תפסו אומנות אבותם. אדם שיש לו אומנות, כל הזמן חושב ומשקיע איך לשפר ולקדם את האומנות. צריך שהתפילה תהיה אומנות. איך נראה אחד שיש לו 'סופר מרקט' גדול, וכל הזמן יושב בחוץ מעשן ושותה ומדבר עם כולם. זה פשיטת רגל. ככה זה בתפילה, אם נכנסים וחוטפים תפילה. צריך לדעת איך לבנות, ולנהל, זה תלוי רק בידינו.