כאשר למדתי בישיבה קטנה פוניבז', ראש הישיבה הגאון הצדיק ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל ספר לנו כדלהלן: הוא היה יליד העיר וולוז'ין, בילדותו, לא רחוק מביתם התגורר יהודי בעל מחלקת ממדרגה ראשונה ממש, החיות שלו הייתה מהמחלוקת. המחלוקות היו שמחת לבו, ככל שרק יכול היה – עשה מחלוקת. כאשר הגיע זמנו להיפטר מהעולם, עמדו ליד מיטתו שכנים ואנשים מבני המשפחה, ולפתע החל לצעק במר נפשו: "תוציאו מכאן את הכלבים השחורים שרוצים לטרפני" אמרו לו: שקט, אין כאן שום כלב מה אתה צועק?!", בכה ואמר שוב: "תרחמו עלי, אתם לא רואים את הכלבים הנמצאים כאן, תוציאו אותם מכאן! אז הבינו כי הכלבים האלה הם דברים רוחניים שחורים ומצערים מאד שרק הוא "זוכה" לראותם רח"ל, והם באים לקבל את פניו עם צאתו מהעולם הזה.
ר' מיכל יהודה זצ"ל המשיך לספר לנו, מפי השמועה, את הלאידך גיסא, אודות רבו הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל, ראש ישיבת רימייעלס בוילנא, בעת פטירתו. בההוא יומא לפני הסתלקותו אמר הגאון רבי שלמה היימן: "תכניסו כסא! רבי עקיבא איגר בא!" חלפו כמה דקות ושוב אמר: "תכניסו כסא! הגאון רבי חיים עוזר בא לכאן". הסביר רבי מיכל יהודה בהתרגשות: לדעתי, מדוע דווקא שני הגדולים הללו באו לקבל את נשמתו. רבי עקיבא איגר, כי לא הייתה סגיא אחת בלמוד הישיבה שהיה בה רבי עקיבא איגר ולא עסק בדבריו בשמחה עצומה. ורבי חיים עוזר מוילנא? פשוט, כי הייתה ביניהם אהבת דוד ויהונתן. לימים, פגשתי את רבי יהושע שיף שליט"א [חתדב"נ של הרב הצדיק מקים עלה של תורה, רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל] שלמד תורה מפי הגר"ש היימן בישיבת 'תורה ודעת', התעניינתי אולי היה בשעת הסתלקותו של הגר"ש היימן, ומשהשיב בחיוב ספרתי לו את מה ששמעתי מהגאון רבי מיכל יהודה מיד החזיק באזניו ואמר: "אזנים אלו שמעו את הדברים הללו מרבי שלמה זצ"ל בשעת פטירתו!" האם אכן הכניסו כסאות?" – שאלתי, ור' יהושע השיב: "בוודאי עשו כך, הבינו כי זו המציאות שאכן הגאון רבי עקיבא איגר ורבי חיים עוזר באו כעת לקבל את פניו, ומפני הכבוד מכניסים כסאות כבקשתו". הוא תפס את אזנו והראה לי שוב: האזן הזו שמעה את המלים הללו בשעות האחרונות של מורי ורבי: "הכניסו כסאות". נו, אחד זוכה שכלב שחור מגיע לקבל את פניו, ואחד זוכה שרבי עקיבא איגר מגיע...
(יחי ראובן)