תקציר שבועי – פרשת פנחס
השבוע למדנו:
* כיצד מודדים את התחום בעיר שצורתהּ כקֶשת? * מהיכן מתחילים למדוד את אלפיים האמות של ה'תחום'? * אדם שהסכים להפקדת חפץ בביתו – האם חייב בשמירתו?
מדידת ה'תחום' לערים בצורות שונות
* עיר עגולה – 'מרבעים' אותה, דהיינו, שקובעים ריבוע מדומה שכאילו מקיף את העיר, וצלעותיו כקוטר העיגול; ומודדים אלפיים אמה ל'תחומין' מכל צד של הריבוע המדומה.
* עיר העשויה כצורת קשת – אם אורך הקו שבין שני קצוות הקשת, המכונֶה 'מֵיתַר הקשת', הוא פחות מארבעת אלפים אמה, נחשב כל חלל הקשת כאילו הוא מלא בבתים. ולדעת הרמ"א, אם המרחק בין ראש הקימור של הקשת לבין 'מיתר הקשת' אינו עולה על אלפיים אמה – נחשב חלל הקשת כחלק מהעיר גם כשהמרחק שבין צידי הקשת הוא יותר מארבעת אלפים אמה.
* שלוש ערים הניצבות במשולש, כצורת 'סֶגוֹל' – אם ניתן להגיע מהאמצעית לכל אחת מהחיצוניות ללא 'עירוב תחומין', והמרחק שבין שתי הערים החיצוניות, בניכוי רוחב העיר האמצעית, אינו עולה על מאתיים ושמונים ושתיים אמה ושני שלישי האמה; מחשיבים את העיר האמצעית כאילו היא ניצבת בשווה לערים החיצוניות; ושלוש הערים נחשבות כעיר אחת לענין 'תחומין'. ותושבי שתי הערים החיצוניות רשאים ללכת מזו לזו, גם אם המרחק שביניהן רב מאוד; וכן, 'תחומהּ' של העיר האמצעית אינו נמדד מקצה העיר, אלא מהקו הצפוני ביותר שבין שתי הערים החיצוניות.
מדידת התחום מקצה העיר ומבתים הסמוכים לעיר
* מדידת ה'תחום' מחוץ לעיר – לדעת השולחן ערוך, מתחילה מקצה העיר, ולדעת הרמ"א, מוסיפים לעיר מכל עברֶיה שבעים אמה ושני שלישי האמה, והוספה זו מכונָה 'עיבורהּ של עיר'; ומקצה ה'עיבור' והלאה, מודדים את התחום.
* עיר שבסמוך לה ניצב בית אשר המרחק בינו ובין בתי העיר אינו עולה על שבעים אמה ושני שלישי האמה, כמידת עיבורה של עיר – הריהו נחשב לחלק מהעיר, ומודדים את תחום העיר מבית זה והלאה. וכן בעיר שצלעותיה אינן שוות, קובעים את הריבוע המדומה של התחום על פי בית זה.
* בית הניצב בסמוך לעיר, והמרחק בינו לבינהּ אינו עולה 'על עיבורהּ של עיר', הריהו מצטרף לעיר. ואין דין זה אמוּר אלא בבית הראוי לדירה, אך אין צורך שידורו בו בפועל.
* אין בית נחשב כראוי לדירה אלא אם יש בשטחו לפחות ארבע על ארבע אמות, שהן שש עשרה אמות רבועות; ונחלקו הפוסקים בנוגע לבית ששטחו שש עשרה אמות רבועות, אך רוחבו קטן מארבע אמות – אם נחשב כראוי לדירה.
* שתי ערים שהמרחק ביניהן אינו עולה על מאה וארבעים ואחת אמות ושליש האמה, כך שעיבוריהן נפגשים זה בזה – הרי הן נחשבות כעיר אחת לענין תחומין.
קביעת 'תחומי' חפצים על פי אנשים שונים
* ראובן הדולה מים מבאר של הפקר לצורכו של שמעון – נחלקו ראשונים אם 'תחומם' בשבת נקבע על פי תחומו של ראובן או של שמעון.
* חפץ של ראובן המופקד אצל שמעון – נחלקו הפוסקים בדין תחומו של החפץ, אימתי נקבע על פי תחומו של שמעון: יש אומרים שהדבר תלוי בקבלתו של שמעון את שמירת החפץ, ויש אומרים שהדבר תלוי בכך שראובן לא יבקש ליַחד מקום מסוים ברשותו של שמעון עבור החפץ.
* 'שומר חינם' חייב בשמירת חפץ שהופקד אצלו, רק כאשר קיבל עליו לשומרו.