נעסוק בנושא: תפילה בציבור
יום רביעי יא טבת תשעו
תפילה בציבור - עשרה מתפללים או ששה?
יש מהפוסקים שסוברים שלקיום חובת התפילה בציבור אין צורך שעשרה אנשים יתפללו יחד, אלא די בששה מתפללים וארבעה אנשים נוספים, כיון ש'רובו ככולו'; אך יש חולקים וסוברים שמטעמים שונים אין לומר לגבי נדון זה 'רובו ככולו', ורק כאשר עשרה אנשים מתפללים יחד נחשבת תפילתם לתפילה בציבור; ויש שכתב שלכתחילה יש להחמיר ובשעת הדחק ניתן להקל. ויש אומרים שאף לדעת המקלים אין להקל אלא בתפילת שחרית ומנחה, כיון שחזרת הש"ץ וקדושה מצרֶפת את העשרה להֵחשב כציבור אחד, אך לא בתפילת ערבית, שאין בה חזרת הש"ץ. [ס"ק ח; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
המתפללים ביחידות - האם רשאים להתקבץ למניָן ולומר חזרת הש"ץ?
ששה אנשים ויותר שהתפללו ביחידות ולא שמעו קדיש, קדושה וברכו - לדעת המחבר רשאים לומר במעמד עשרה אנשים קדיש וברכו, ולאחר מכן יאמר אחד מהם ברכת 'יוצר אור' בקול רם, כדי לברך את ה' לאחר אמירת 'ברכו', ולאחריה יאמר את שלוש הברכות הראשונות של תפילת העמידה יחד עם סדר הקדושה; וכשאין ששה - רשאי לעשות כן אפילו אדם אחד שהתפלל ביחידות. וכן דעת הרמ"א, אך לדעתו אין לומר ברכת יוצר אור, ומאידך - יש להמשיך את תפילת העמידה עד סופה. ברם, לדעת הרדב"ז אין לעשות כן אלא כאשר יש במקום לפחות אדם אחד שטרם התפלל; וכן המנהג. [סעיף א וס"ק א, ג ו־ח; וראה ביה"ל ד"ה אומר]
מדוע אומרים 'בָּרכו' בגמר תפילת שחרית?
קדמונינו הנהיגו לומר 'בָּרכו' בכל יום לאחר תפילת שחרית, עבור אלו שאיחרו לתפילה ולא שמעוהו בעת אמירתו לפני ברכות קריאת־שמע. בעבר היו שנהגו לאומרו בין תפילת הלחש לחזרת הש"ץ, והיו שנהגו לאומרו בגמר התפילה, וכך נהוג כיום ברוב ככל קהילות ישראל. ונוהגים כן אף במקרה שכל המתפללים שמעו ברכו לפני ברכות קריאת־שמע, אולם בימים שיש בהם קריאת־התורה נחלקו המנהגים: יש שאומרים, ויש שאינם אומרים - משום שבימים אלו נדיר מאד שאחד המתפללים לא ישמע ברכו עד לגמר התפילה, שהרי גם המאחר שומע ברכו מפי העולים לתורה. [הקדמת המשנ"ב לסימן סט וס"ק ט-י; ביאורים ומוספים דרשו, 1]