בשני העשורים האחרונים לחייה, הייתה הרבנית ידועה ומפורסמת מאוד, ומאות רבות של נשים (וגם אנשים), צבאו לפיתחה לעצה ולברכה, לחיזוק ולעידוד. נדמה היה כי 'החיים האירו לה פנים' והכל הלך לה בקלות… אך לא רבים יודעים כי ההיפך הוא הנכון.
פעם, בשעה של זמן רגוע ושקט, חשפה הרבנית ע"ה לאחת מבני הבית את הסוד הגדול שטמון בה: "מיום שנישאתי לבעלי הגדול, הרב שליט"א, כל הזמן עמדה דמותו לנגד עיני!
בכל פעולה, בכל מעשה, אני בודקת אם זה יועיל לו בלימוד התורה, או חלילה יפריע לו מלשקוד על דלתות היראה.
כך זה היה בכל הלידות של הילדים שיחיו. הרב שליט"א לא היה מעורב כלל, כך זה היה בכל צורכי הבית, בקניות, בישולים, הכנות. הוא היה טרוד בנושאים אחרים, בנושאים של סדרי לימוד וכתיבת חידושי תורה. כך זה היה גם בגידול הילדים, בהכל, דבר ראשון השיקול הוא- מה יהיה טוב עבור הרב.
כל סדר היום היה סביבו, החל מהשכמת הבוקר מוקדם מוקדם, ובהמשך היום כולל תפילת מנחה גדולה וערבית עם הזמן, וכן בכל דבר".
נוסיף עוד (מובא בספר 'באר שבע'), כי הרבנית ע"ה סיפרה ששנים רבות הייתה מכינה בעצמה אפילו את היין. היא הייתה סוחטת בעצמה אשכולות של ענבים כדי לייצר יין במו ידיה, וכן לא ויתרה על שום טירחה בהכנת מאכלי השבת, ועשתה הכל לבד.
פעם אחת הזדמנה לבית אישה תושבת חו"ל. היה זה ביום חמישי סמוך לשבת, ולפתע היא מבחינה כי הרבנית מנפה קמח ומכינה תבשילים לכבוד שבת המלכה.
תמהה האישה: "האם את צריכה לעשות הכל לבד, וכי אין לך עוזרת??" והרבנית ע"ה משיבה כשבת שחוק על פניה: "אני העוזרת!… מה לא טוב בי?…"
יה"ר שנזכה, שזכותה תגן ותסייע לכלל ישראל, וכשם שהייתה לעזר ואחיסמך כאן, כך תמליץ טוב עלינו למעלה במרום. אמן.
(דברי שי"ח)