האם מותר לחקות אדם לא בתור זלזול או ליצנות אלא לשם 'הפגנת כשרונות חיקוי'? | לקט מדברי הפוסקים על חובת הזהירות מלשון הרע בימי הפורים, מתוך 'ביאורים ומוספים' על ספר 'חפץ חיים' מהדורת 'דרשו'
בספר 'נצור לשונך' (פ"ג סוס"ה) הביא בשם אביו שהיה מתלמידי ה'חפץ חיים', שהיה מעשה בפורים בישיבה בראדין, שקבוצה מתלמידי הישיבה עשו הצגה בביתו של ה'חפץ חיים', שהיה בה דברי שחוק על ענין שעשה באותה התקופה רעש גדול בעולם הישיבות, והוכיחם מיד ה'חפץ חיים' בלשונו הרכה ואמר: "גם בפורים חייבים להימנע מלשון הרע".
וכן מחה בזה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה עמ' שמג) שלא לעשות כן, ושע"י כך באים להלבנת פנים והונאת דברים ועוד עוונות חמורים בין אדם לחברו. וכן הביא הגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ח"ב סימן קצא בשם קונטרס אחד), שמה שמתלוצצים בסעודת פורים אפילו מרבנים ות"ח, עוברים בזה על חמורות שבחמורות באיסור ביזוי ת"ח ומלבין פני חברו ברבים ולשון הרע וכדו' שאין להם חלק לעולם הבא, ובפרט אם האדם שמתלוצצים עליו שומע הדברים ומצטער ומתבייש, שהוא עוון פלילי ממש. ואין היתר אלא להתלוצץ מהמינים והכופרים וכל פורקי העול שזו מצוה, ראה שם באורך דבריו.
וכן כתב בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ב סימן קכה אות ב), שיש למחות נמרצות על המבייש חברו דרך שחוק בפורים, וכן כתב הגר"ע יוסף (שיעורי הראשל"צ ח"א עמוד שג) שהמדברים לשון הרע בפורים, עוונם חמור מנשוא ואין להם חלק לעולם הבא, וראה עוד מה שכתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' נ) שגם השומעים עוונם חמור, ששומעים ביזוי תלמיד חכמים ואינם מוחים, מלבד איסור קבלת לשון הרע שיש בזה. וכן כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ט סי' מט).
ובחומרת עוונם של המדברים דברי שחוק על חבריהם, כתב בפלא יועץ (ערך אונאה) שזו דרכם של עמי ארצות כסל למו, שמצערים את חבריהם דרך שחוק וקלות ראש כדי להרבות שמחה של הוללות, והרי זה כמתהולל היורה זיקים, וענוש יענש באופן שתהפך השמחה לתוגה וכו'.
ולחקות תנועותיו של אדם או את קולו, לא לשם זלזול או ליצנות אלא לשם 'גילוי כשרונות חיקוי' וכדו', ויודע שלא יגרם בכך בזיון ולעג על האדם שאותו מחקה, כתב הגר"ח קניבסקי (קונטרס קב ונקי תשע"ג) שאין איסור בזה אבל אין זו הנהגה ראויה.
(חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ג' ביאורים ומוספים 16)