עיקרו של המעשה שלפנינו פורסם בגיליון מיוחד של יתד נאמן (קדושים-אמור תשע"ה) שהוקדש לדמותו של הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל, ופרטים מסוימים בו תוקנו במכתב ששלח כעבור שבועיים יהודי ת"ח מירושלים, שהכיר את הסיפור מקרוב מהתקופה בה זכה ללמוד בחברותא עם הגאון זצ"ל מדי יום, במשך מחצית השנה.
היה זה לפני כ-60 שנה, בעת שהגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל היה עסוק בלימוד סוגיות טריפות. כאשר היה שקוע בשולחן ערוך יו"ד סימן מ ב, אודות השאלה של נמצאו בעוף ב' מרות, התקשה הגאון זצ"ל בציור מוחשי של מציאות זו על פי הכללים המובאים שם, של אופן דיבוקם או שפיכתן זו לזו עי"ש, והתבטא אז בשיחתו עם אחיו הגר"מ שליט"א שחסרה לו מאד דוגמה מוחשית. (גם לומדי ההוראה בעת שעושים 'שימוש' אינם נתקלים במציאות המעניינת הזו), היות והדבר נדיר ביותר ולא מוכר במציאות היומיומית.
תוך כדי שהוא מתייגע כדרכו ומייחל בלבו להבין את תיאור המציאות המשונה הזו, והשתוקק לראות בעיניו דבר נדיר ובלתי מוכר זה, הקישה על דלתו אשה לא מוכרת מעיר אחרת, שאף פעם עד אז לא באה לשאול 'שאלות', כשבידיה עוף עם שאלה – לאחר שפתחתו מצאה בפנים מרה כפולה ואינה יודעת כיצד עליה לנהוג בעוף זה…
הגר"ח זצ"ל התבטא בשעת מעשה, לנוכח גילוי מפעים כזה של השגחה פרטית: "אפיקורס קען מען שוין נישט זיין"… [אפיקורס כבר אי אפשר להיות…]
(יתד נאמן בהר תשע"ה)