הרב ישראל ליוש
"וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם" (במדבר ל"ג, ל"ח)
השבת מברכים את חודש אב. השבוע בראש חודש אב, יחול יום פטירתו של אהרן הכהן. הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל מעיר, כי לא מצאנו בכל התורה כולה שתציין ותקבע לדורות יום פטירתו של צדיק, והנה אצל אהרן הכהן מציינים את יום פטירתו, והוא אף נקבע בהלכה כיום תענית צדיקים, שעל אף שהוא חל בראש חודש מותר לצום בו. וכאן הבן שואל, מה נשתנתה מיתתו של אהרן משאר אבות האומה? אלא, מבאר הרב פינקוס, אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, על לוח לבו היו קבועים שמותיהם של שנים עשר שבטי קה, הוא החדירם אל תוך לבו, והיה עסוק כל העת בהשכנת שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו, לכן פטירתו מהעולם היתה בכיה לדורי דורות, כי הכל הרגישו בחסרונו, משום שפטירת משכין שלום – הרי נותנת את אותותיה בקרב האומה כולה.
יש אף להוסיף, כי לא לחינם סיבב מסובב כל הסיבות שיום פטירתו של אהרן יחול בחודש אב, שממעטין בו בשמחה מפני החורבן, שהרי המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, א"כ כמה ראוי לציין ביום זה אף את פטירתו של מי שנלחם כל העת, ופעל בכל מאודו לאהבת חינם.
יום פטירת אהרן נקבע לדורות כי הוא המלמד לכל הדורות שצריך לשנוא את המחלוקת ולאהוב את השלום, כי הרי בטבעו של האדם המחלוקת מתוקה ואהובה יותר מן השלום, השלום הרי משעמם וחסר ענין, ואילו המחלוקת הרי מלבה יצרים, מעוררת סקרנות ומעסיקה מאוד את הנוגעים בדבר, דוקא לכן, אומרת לנו המשנה "הוי מתלמידו של אהרן…", למד ממנו להיות 'אוהב שלום ורודף שלום', נגד האופי הטבעי של אהבת המחלוקת. לעיתים, מניע המחלוקת הוא ענין רוחני, אך מי שאינו ירא ה' וחרד לדבריו, עלול לרכב על הענין הרוחני הזה וללבות את אש המחלוקת, עד שהיא תתלקח ותצא משליטה.
ידועים התבטאויותיהם של גדולי הדורות בגנות המחלוקת, והצורך הגדול להתרחק ממנה, כמו מאש בוערת בשדה קוצים:
על מרן החפץ חיים מסופר, שכאשר התעורר ויכוח בעיר ראדין, והא צפה שזה עלול להיגרר למריבה ומדון, הוא היה עוזב את העיירה לתקופה מסוימת, ולא היה חוזר אליה עד ששקטה המהומה ונרגעה אימת המחלוקת, אף שלא חשש שהוא ייגרר אליה, מכל מקום לא רצה להימצא בקרבת אנשי הריב.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, התבטא פעם לאחד מבאי ביתו, שעסק בעל כרחו בענין סכסוך כלשהו: "דע לך! מעולם לא היה יהודי שהפסיד מוויתור בשעת מחלוקת".
הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ענה לאדם שבא לשאול אותו 'בתמימות' על ענין הלכתי רגיש, שנחלקו בו גדולי ההוראה, אך אנשי דלא מעלי ניסו לגרור את המחלוקת ההלכתית למחלוקת אישית: "תדע" – אמר לו רבי בן ציון – "בדיון ההלכתי, כיצד שתנהג – יש לך על מי לסמוך, אבל להחזיק במחלוקת – אין לך כלל על מי לסמוך".
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, סיפר מעשה שהיה בעיירה 'קשעפיץ' הסמוכה ל'צ'נסטחוב' בפולין: בני הקהילה חיפשו שוחט כשר, ירא אלוקים, שיהיה ראוי לשחוט עבור בני הקהילה. הצעות רבות הועלו, ומתוכן, לאחר סינון ובירור, נשארו שתי הצעות ראויות. ראשי הקהל החליטו כי יערכו בחירות בין שני השוחטים, וכך יקבע מי מהם ימונה כשוחט העיירה. שני השוחטים היו ידידים טובים, הם חיו בשלום ובשלוה, אך היצר הרע יודע לנצל הזדמנויות כאלו, ומטבעם של דברים השלום והשלווה הפכו למדון ומריבה, כל שוחט הקהיל סביבו פעילים ומשפיעים, הללו טוענים בכה והללו בכה, ואש המחלוקת התלקחה ומאנה להירגע. אחד השוחטים היה מקורב אל בעל ה'שפתי צדיק' מפילץ זצ"ל, ושלח אליו מכתב, בו הוא מפרט את דבר הפלוגתא עם השוחט השני, ומבקש ממנו עצה: מה תפקידי בעת הזאת? שלח לו ה'שפתי צדיק': "מחלוקת היא אש, ומאש בורחים, שא רגליך והימלט מן המקום אשר אתה שמה".
המכתב טרם הגיעו ליעדו – אל השוחט, הוא הגיע לידי אחד מן הפעילים שצידדו לטובתו, הלה לא רצה שהשוחט יעזוב את העיר, ועל כן החליט שלא למוסרו לידי השוחט, וכך השוחט נשאר בעיר, וכדרכה של מחלוקת היא המשיכה לבעור במלוא העוצמה. כעבור שבוע, השוחט – תלמידו של ה'שפתי צדיק' הלך לעולמו בפתע פתאום, והמגפה לא נעצרה, אחריו מתו עוד כמה ממחרחרי הריב, ומלבי המדון. הדבר היה לפחד פחדים וחרדת אלוקים בתוככי הקהילה, הכל ראו עד היכן מגעת שריפת המחלוקת.
לימים נודע דבר תשובתו של ה'שפתי צדיק' לתלמידיו, גם פרשת העלמת המכתב ע"י 'ידידו' נודע אף הוא למשפחתו, ומספרים שעד כמה דורות היה קשה לבני משפחת השוחט למחול לו על מעשה נלוז זה, שלא מסר לאבי המשפחה את דבריו הנחרצים של מורו ורבו, ובזה גרם לסילוקו מהעולם בטרם עת.