יום שני כ"ט באייר תשע"ט
יחיד ה'מבטל את רשותו' לגבי יחיד – האם נחשב כאורֵח?
דייר בחצר ש'ביטל את רשותו', דהיינו את ביתו ואת חלקו היחסי בחצר לגבי דיירי החצר – אינו צריך להשתתף בפת העירוב; ומותר לדיירי החצר לטלטל חפצים בין מבתיהם ובין מביתו אל החצר, ולהיפך. וכן מותר הטלטול למבַטל עצמו, כיון שהוא נחשב כאורֵח בעלמא בביתו ובחצר.
אולם, אם המבַטל הוציא מביתו לחצר, או מהחצר לביתו, בטרם שעשו כן דיירי החצר, הרי זה כחוזר בו מביטול רשותו בחצר; וכן אם הכניס מהחצר לביתו לפני שעשו כן דיירי החצר, הרי זה חוזר בו מביטול רשות ביתו.
וכמו כן, אם רבים ביטלו את רשותם לגבי היחיד – למרות שלדיירי החצר מותר הטלטול כנ"ל, למבַטלים עצמם אסור לטלטל בין מביתם ובין מבתי הדיירים האחרים אל החצר, ולהיפך, כיון שרבים אינם נחשבים כאורֵח לגבי היחיד.
ויחיד לגבי יחיד – יש אומרים שאינו נחשב כאורֵח, וכן דעת השולחן ערוך; ויש אומרים שאינו נחשב כאורֵח, ונחלקו הפוסקים בדעת הרמ"א, אם כוונתו לפסוק כדעה זו.
[שו"ע שפא, ד, משנ"ב כ, כא ו־כד, וביה"ל ד"ה ואז; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 19]
שני בתים שיש ביניהם פתח – האם מותר לכתחילה לאחד מבעלי הבתים 'לבטל את רשותו' לגבי חבירו?
בהמשך לאמוּר: שני בתים שיש ביניהם פתח, ולא עירבו עירוב חצרות זה עם זה – יכול הדייר שבבית א' 'לבַטל את רשותו' לגבי הדייר שבבית ב'; ואזי מותר לדייר ב' לטלטל חפצים מביתו לבית א' ולהיפך, וכן מותר לדייר א' לטלטל מביתו לבית ב'.
ובניגוד לאמוּר לעיל בנוגע לשני בתים הפתוחים לחצר – בנדוננו מותר לדייר א' לטלטל לבית ב' אף בטרם החזיק דייר ב' בבית א', וכן אף אם המבַטלים הם רבים, כלומר, שמספר בתים ביטלו את רשותם לבית אחד. וטעם החילוק הוא – שאין למבַטל חלק בבית חבירו, ולכן בכל מקרה אינו נחשב כמחזיק ברשות שביטל; ולעומת זאת, חצר, יש למבַטל חלק בה, וכשמשתמש בה הריהו חוזר ומחזיק בחלקו שביטל.
ולדעת הרמ"א, ראוי שלא יבטל אדם את ביתו לגבי בית חבירו, כדי שלא תשתכח תורת עירוב מבתים אלו הפתוחים זה לזה; אלא אם כן מותיר חדר אחד שאינו מבטלו, שאז מותר, כיון שבאופן זה אסור לטלטל מהחדר לבית ללא עירוב, וכל שכן לבית חבירו; ויעשו עירוב כדי להתיר את החדר.
[שו"ע שפא, ד, ומשנ"ב כ ו־כג; וראה שעה"צ יג]
שני בתים הפתוחים זה לזה ואחד מבעלי הבתים 'ביטל את רשותו' לגבי חבירו – האם המבטֵל רשאי להכניס חפצים מביתו לבית חבירו?
המבטֵל רשאי להכניס חפצים מביתו לבית חבירו?
בהמשך לאמוּר: שני בתים הפתוחים זה לזה, וביטל דייר א' את ביתו לגבי דייר ב' – אסור לדייר א' להוציא חפצים מבית ב' לבית א', כיון שבכך מחזיק ברשותו, וחוזר בו מביטולו. ואף מחדר לחדר בביתו אסור לטלטל; ויש מתירים.
ולדעת השולחן ערוך הנ"ל, שיחיד לגבי יחיד אינו נחשב כאורֵח – איסור זה הוא אף אם כבר החזיק דייר ב' בבית א'. ובמקרה של רבים שביטלו את ביתם לגבי ביתו של יחיד – לכל הדעות האיסור הוא אף לאחר שכבר החזיק דייר ב' בבית א'.
ויש אומרים (על פי דברי השולחן ערוך) שאף ביחיד המבַטל את ביתו לגבי בתיהם של רבים – אם המבַטל מכניס חפצים מביתו לביתם של אֵלו שביטל לגביהם; ושב ומכניס את אותם חפצים מביתם לביתו; הרי זה אסור, משום שבאופן זה ניכר שחפץ לשוב ולהחזיק ברשותו שביטל. אך יתכן שהאיסור הוא רק בטרם החזיק דייר ב' בבית א'. ויש המתירים ליחיד המבטל לגבי רבים אף באופן זה.
[שו"ע שפא, ד, משנ"ב כא-כב, וביה"ל ד"ה ואז; ביאורים ומוספים דרשו, 16 ו־21]