חיים נ. ברגמן
סיפר כ"ק אדמו"ר מרודניק שליט"א מבורו פארק: שמעתי ממרן בעל 'שבט הלוי' זצ"ל, שכאשר הוכתר לשמש כרב שכונת 'כרם אברהם' מטעם העדה החרדית, עלה זקני הרב מטעפליק ביחד עם רבי משה בלויא ז"ל בשב"ק לקידוש שערך לכבוד המאורע, וסיפר לו אז על השאלה הראשונה שנשאל בשעתו בתור רב בישראל. סיפור זה ממחיש ביותר את כוחו הגדול של הגאון מטעפליק זצ"ל בהוראת הוראה, בכל שאלה קטנה כגדולה.
היה זה בליל שבת הראשון שעשה בקהילתו. אחרי שסיימו את התפילה והלך לביתו, ליווהו ראשי הקהילה והגבאים, והנה ניגש אליהם נער ושואל: "אמי ילדה בן עכשיו בלילה, מתי צריך לעשות סעודת 'שלום זכר', בשבת זו או בשבת הבאה שלפני המילה?".
האנשים מסביב נבוכו לשמע השאלה המעניינת. איזה רב יידע להשיב על אתר איך נוהגים במקרה כזה? אך לשמחת ליבם, הרב החדש הפתיע כשהשיב לילד מיניה וביה, כמי שהיה מוכן לכך, שיש לעשות את ה'שלום זכר' עוד הלילה. "הדבר מפורש בפרי מגדים הלכות פסח" – אמר.
הלמדנים שבעיירה לא פסקו מלהשתומם. לחידה היה בעיניהם איך פשט הרב ספק במנהג 'שלום זכר' מפמ"ג הלכות פסח. אבל אחרי שחיפשו ובדקו, מצאו כדבריו: בהלכות פסח בסימן תמ"ד סעיף ז', לגבי "ההולך ביום ארבעה עשר בניסן לדבר מצוה", מבאר ה'פרי מגדים' (משב"ז ס"ק ט') את הסעודות הנכללות בכלל "סעודת מצוה", ואגב אורחא מביא את דברי ה'תרומת הדשן' ש"סעודת ליל שבת דְזָכָר – מצוה" – ומציין: "ויראה, אם נולד בן זכר בליל שבת אחר צאת הכוכבים, דְקוֹרִין לְזָכָר בלילה זה, לא בליל שלפני המילה…".