השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם אפשר לקנות שביתה במקום רחוק ע"י מחשבה בלבד? • ומה הדין באופן שיצא לדרך לקנות שביתה ומחמת סיבה מסוימת חזר לביתו באמצע הדרך? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן ת"י סעיף ב' – סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
אדם שרצה לקנות שביתה במקום מסוים הסוף התחום, ויצא לדרך לשם כך, ומחמת סיבה כל שהיא, הוא חזר בחזרה לביתו, ולא קנה שביתה בסוף התחום כפי התכנית, הדין הוא, כיוון שהוא גמר בליבו לקנות שם שביתה, והוא יצא לדרך לשם כך, קנה שם שביתה, ויש לו משם אלפיים אמה לכל רוח.
כל היכא שקונה שביתה במקום רחוק, לא צריך לומר, 'אני רוצה לקנות שביתה בסוף התחום באותו מקום', אלא גם במחשבה בלבד קונה שביתה, ואין צריך לומר, שמי שבא בפועל בגופו לסוף התחום כדי לשהות שם בבין השמשות ולקנות שביתה, אע"פ שהוא לא אמר כלום, קנה שביתה, ויש לו משם אלפיים אמה לכל רוח, ומביא המ"ב, שהאחרונים חולקים על השו"ע וסוברים, שכל מה שנאמר שהוא קונה שביתה בסוף התחום אע"פ שהוא לא בא לשם ולא אמר כלום, זה רק כאשר הדברים מוכרחים שבאמת הוא רוצה לקנות שם שביתה, כגון, שיש לו שני בתים, אחד כאן, ואחד במרחק ארבעת אלפים אמה, שאז אם הוא יוצא לכיוון הבית שנמצא רחוק, אע"פ שהוא חזר, אנחנו תולים שהוא רצה להגיע לסוף התחום, ולקנות שם שביתה, ומה שהוא חזר לביתו, זה כיוון שהוא לא הספיק, אבל באופן שזה לא מוכרח שהוא רצה לקנות שם שביתה, אע"פ שהוא יצא לדרך, אם הוא חזר אח"כ, אנחנו תולים שהוא נמלך, והוא לא רוצה להגיע לסוף התחום ולקנות שם שביתה.
אדם שרצה להניח עירוב תחומין בסוף התחום, ויצא לצורך כך לדרך, אע"פ שבסוף הוא חזר בו, הדין הוא, שהוא קנה שביתה בסוף התחום, ודווקא האדם בעצמו, אבל שליח עבור אחרים לקנות להם שביתה, אע"פ שהוא יצא לדרך, אם הוא חזר ולא קנה שם שביתה, הוא קנה שביתה, אבל הם לא קנו שביתה.