"הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" (א' י"ג)
בשבת מברכים של חודש מנחם אב תשס"ד, שהיתי במירון על יד קבר התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. לאחר התפילה בציון, נגש אלי יהודי, שלא הכרתי ולא ראיתי מעולם ואמר לי בקול נרגש: "שלום עליכם! שמעתי מאחד היהודים כאן, כי אתה אומר דרשות ברבים. אני רוצה לספר לך מעשה בלתי שגרתי שחוויתי על בשרי לפני כשבועיים".
היהודי החל לספר את סיפורו בסערת נפש בלתי נשלטת:
"אני גר בלונדון. ה' יתברך השפיע עלי עושר רב, ובלי עין הרע אני בעל רכוש גדול ונכסים לא מועטים. לפני כשבועיים יצאתי בעת לילה מבית הכנסת בחיפזון, כשבכיסי מונחת חבילת שטרות עבה המכילה סכום עצום. צעדתי בחיפזון ברחובות לונדון, ומיהרתי לביתי. כאשר עברתי ברחוב צדדי וחשוך, הסתערו עלי לפתע שני גויים גברתנים, מגודלי שרירים, שהערימו לעברי את המשפט העתיק השגור על לשונם של שודדים ורוצחים: 'או הכסף או הנפש!'
על פי הגיון הבהיר הייתי צריך להשלים עם הפסד הממון ולהגיש לשניים את חבילת השטרות באופן מידי ללא דין ודברים. אל תשאל אותי שאלות מיותרות, כי אין לי כל דרך להסבר מדוע פעלתי באופן הבא. ככל הנראה הקב"ה כיון את צעדי ונטע במוחי את הרעיון המופרך. אינני יודע מהיכן שאבתי את הכוחות, אבל במקום להושיט את חבילת השטרות לשני הגברתנים, פניתי לגדול שבהם, שנראה כמי שיוזם את השוד, ושאלתי: 'מה אתה רוצה ממני? לשם מה אתה צריך את הכסף שלי?!
השודד ההמום מההעזה הבלתי מוסברת שגילתי, נרתע לרגע קט, ואחר כך השיב בקול גס: 'אנחנו רוצים ללכת עכשיו למסבאה קרובה, לקנות יין וויסקי, לשתות ולהשתכר עד כלות הנשמה. תן כבר את הכסף!'
'האמת שאתה נראה לי אדם מאוד הגון ועדין', ציינתי, 'אם זו הסיבה, הנה אני מוציא לך עכשיו שטר של עשרים לירות שטרלינג, לך ותשתה כאוות נפשך!'
אל תשאל כיצד צץ במוחי רעיון כה מוזר, כאשר על פניו הייתי אמור לאבד עשתונות ולהתמוטט ברגע אחד. ה' יתברך פשוט שם בפי את המילים הנכונות. הבריון חטף את השטר שהושטתי לעברו, והסתלק עם חברו מהמקום בלי לומר מילה!
באותו לילה פניתי לרב בית הכנסת שבו אני מתפלל, וגוללתי באזניו את החוויה יוצאת הדופן והמופלאה שעברתי. הרב שמע את הדברים ופסק אל אתר: "ניצלת ממוות לחיים, מחר בבוקר תבוא לבית כנסת ותברך ברכת 'הגומל'!
ניתן היה לחשוב כי בכך הסתיים הסיפור, אבל האמת שהוא טרם התחיל!
אני אדם עסוק מאוד, המסחר הבלתי פוסק והעסקים הקדחתניים תובעים את מרבית שעות יומי, ולמרות זאת אני משתדל מאוד לקום בכל יום לפנות בוקר וללמוד דף גמרא בחברותא, כדי שלכל הפחות אתחיל את סדר יומי העמוס בלמוד תורה.
שלושה ימים לאחר נסיון השוד, צעדתי לפנות בוקר לעבר בית הכנסת. הרחוב היה אפל, אך גם בחושך הצלחתי להבחין בצלליות של יהודים המסתובבות לפני בית הכנסת. תוך כדי כך, קלטתי מזווית עיני גוי רחב גרם המתקרב לעברי. אין לתאר את החרדה שחשתי באותם רגעים. המחשבות התרוצצו במוחי. 'האם באים לשדוד אותי פעם נוספת? מי יודע אם הפעם יסתיים הענין בשלום, כפי שארע בפעם הקודמת?!'
הגוי הענק נגש אלי ושאל: 'זה אתה, נכון? זה אתה!'
תוך כדי כך, אזרו המתפללים אומץ והתאספו סביבנו. התברר כי הגוי הזה ממתין במקום, ובמשך עשרים דקות תמימות הוא נגש לכל יהודי שפונה לעבר בית הכנסת, מתבונן בו מקרוב, ומנסה לזהות האם פניו תואמות לפני האיש אותו הוא מחפש.
המתפללים היו נתונים באימת מות. ה' ישמרנו, מה הוא רוצה, מה הוא עלול לעשות?! אבל הגוי המשיך בדבריו. 'לפני שלושה לילות, אני וחברי התנפלנו עליך ודרשנו ממך באיומים את כספך'. התחלתי לרעוד, אולי העבריין שמע כי אני אמיד, ובא עכשיו להשלים את המלאכה. 'תראה', הסביר הפושע 'נתת לי שטר של עשרים שטרלינג, כדי שאקנה בו משקאות חריפים, אבל בסוף הוצאתי רק שלוש עשרה לירות שטרלינג. אני רוצה להחזיר לך את העודף, שבע לירות שטרלינג'.
'אומר לך האמת', סיפר הגברתן, ' אני היום בן עשרים ושבע, אבל מאז זוכר אני את עצמי הייתי ילד מופרע וחסר מעצורים ההורים שלי היו אומרים לי תמיד: אתה אפס מאופס, מה יצא ממך?! המורים בבית הספר היסודי היו מטיחים בי פעם אחר פעם: אתה פרא אדם, חדל אישים, לא יצא ממך כלום!
אני לא זוכר שאי פעם, אבא ואמא או אחד מהמורים שלי בבית ספר, אמר עלי מילה טובה. כשראיתי אותך באותו לילה, לאחר שעבר עלי יום קשה, התכונתי לפרוק עליך את עצבי ולרצוח אותך בין אם תסרב לתת את הכסף, ובין אם לא! אבל כשאמרת לי כי אני נראה אדם עדין והגון היתה זו הפעם הראשונה בימי חיי, שבה שמעו אזני בן אדם כלשהו, יהיה אשר יהיה, שאומר עלי משהו חיובי. החלטתי לקחת ממך את עשרים הלירות ולהחזיר את ההפרש. עכשיו באתי להשיב לך את העודף, הנה קח לך בבקשה שבע לירות שטרלינג!
הגוי עב השרירים סיים את דבריו, ולנגד כל היהודים המתאספים פרץ בבכי חסר שליטה כתינוק בן יומו. 'זו הפעם הראשונה שאוזני שמעו כי אני אדם הגון ועדין!' מלמל בגרון חנוק מבעד למסך דמעותיו הנגרות".
היהודי העשיר סיפר לי את המעשה במערת רבי שמעון בר יוחאי, ופרץ גם הוא בבכי נרגש. הוא לא יכול להרגע ואמר : "אתה לא מכיר אותי, אני איש עסקים אינני נוטה לרגשנות יתרה. אבל מאז חלפו שבועיים, והמאורע הזה אינו מפסיק להדהד בראשי. אתה הרי מרצה ברבים, אז הנה, סיפר לכולם מהו כוחה של מילה טובה, אפילו היא נאמרת לגוי נטול מצפון, שאינו מהסס לשדוד ולרצוח נפשות!"
היהודי סיים את סיפורו המפתיע, ותוך כדי כך, אולי בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, נצנץ במוחי הרעיון כי שמא זה הפשט, בהנהגתו המיוחדת של רבי יוחנן בן זכאי, שאף על פי שלא הלך ד' אמות בלא תורה ותפילין, אמרו עליו שלא הקדים לו אדם שלום מעולם, ואפילו נוכרי בשוק (ברכות יז).
ככל הנראה רבי יוחנן וכל התנאים והאמוראים הקדושים ידעו את סוד כוחה הכביר של מילה טובה, עד שאפילו גוי שבא לשדוד ולרצוח, משנה בלי משים את תכניותיו הזדוניות, ברגע שהוא שומע מילה טובה ומנחמת!
חז"ל אומרים במדרש (ילקו"ש בהעלותך רמז תשכב): "רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו". אמנם הגוי שונא את היהודי ומבקש להורגו, אבל מילה אחת יכולה לשנות את עורו, עד שלא רק שהוא אינו מבקש עוד להרוג את היהודי, אלא מודה לו ואוהב אותו בכל ליבו!
גם כאשר אדם ניגש לילד קטן ואומר לו: "ראיתי אותך היום בבית הכנסת, אתה מתוק שבמתוקים, כמה התרגשתי כשראיתי איך אתה מתפלל בחשק ובכוונה!" הילד שומע את הדברים ומבין עד כמה חשובה התפילה שלו, ומכאן והלאה הוא יבוא בעזר ה' בכל יום לבית הכנסת , ויתפלל בהשתוקקות ובכוונת הלב!
אם אותו אדם הוא יהודי בר דעת, היה ניגש גם לאביו של הילד ואומר לו: "שמע, היום בבוקר הייתי בבית הכנסת, ובמקרה שמתי לב איך הילד שלך מתפלל. אני רוצה לומר לך, כי ממש התפעלתי מהתפילה המיוחדת שלו!"
כאשר אבי הילד חוזר הביתה, ומספר את אשר שמע באזני כל בני המשפחה, הדברים נשתלים בלב הילד ומעודדים אותו להמשיך להתפלל בהשתוקקות ובערגה. כך מתרבים בכלל ישראל אהבה ואחווה, שלום ורעות. וכל אחד זוכה לחזק לב רעהו ולהרבות עבודת ה' וכבוד שמים בעולם.
(מתוך כבודם של ישראל)
סיפור של הרה"ג רבי אהרן טויסיג שליט"א
פלא פלאים הפלא ופלא אני ממש מרוגש מבפנים .
אני היום בדיוק למדתי בשיעור בספר " שם עולם " של החפץ חיים זצוק"ל
בדיוק על נוסה הזה שכמה חשוב לתת חיזוק ומילה טובה לכל בן אדם ובמיוחד בימינו שזה יכול ממש להציל חיים ולפי סיפור זה לא רק חיים של השני אלא גם של עצמינו .
וכתוב שם שבזמן הזה כל מי שדואג ומקרב אחרים במילה טובה נחשב בין הצדיקים הנקראים " יראי השם וחושבי שמו .