"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (כ"ג, ב')
רש"י מבאר ששרה מתה מיד אחר עקידת יצחק, מפני שהמלאך סיפר לה את סיפור העקידה, ולפני שהספיק לספר שיצחק לא נשחט פרחה נשמתה…
הקשה מרן שר התורה, הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא', שהרי אמרו חז"ל: "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", וא"כ מדוע סבבו מן השמים ששרה תמות בגלל קיום מצוות העקידה?
עוד הקשה רבי חיים על דברי רבי יוסי (שבת קי"ח:) "יהי חלקי ממתי בדרך מצוה", הרי הם נסתרים לדברי חז"ל "שלוחי מצווה אינן ניזוקין".
מכוח קושיות אלו ומראיות נוספות ייסד מרן הגר"ח יסוד גדול: "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", היינו שאדם לא ימות טרם זמנו או יינזק בשעת עשיית מצווה או בגללה. אבל אם הגיעה שעתו למות, או שנגזר עליו להינזק בשעה זו בלי קשר לעשיית המצווה, אזי אדרבה, זכות גדולה היא למות כשהוא בדרך מצווה, כפי שאמר רבי יוסי.
אם כן, שרה אמנו הגיע שעתה למות בלי כל קשר למעשה העקידה, ואדרבה זימן הקב"ה שבדיוק בשעה זו יספר לה המלאך על המצווה הגדולה שעשה אברהם בעקידת יצחק ובכך היא זכתה למות בדרך מצווה.
ולפי דבריו ניישב מה שכפל הכתוב "שני חיי שרה" אחר שכבר פתח ואמר "ויהיו חיי שרה", משום שזה גופא באה התורה לחדש שתמו שנותיה של שרה ולא מתה טרם זמנה בגלל בשורת העקידה.
ע"פ הדברים האלו יישב מרן הגר"ח את לבם של אלו שסיפרו לו על אשה גדולה שנפגעה בתאונת דרכים בדרכה ללמד את בנות ישראל תורה. "הרי שלוחי מצווה אינן ניזוקין?", תמהו… "אדרבה", ניחם אותם מרן, "הגיע זמנה למות, וזכתה שיהיה חלקה עם מתים בדרך מצווה!".
***
"פעם נסע הר"ר זליג שפירא זצ"ל, נאמן ביתו של מרן ה'חזון איש' זי"ע, לסדר מקווה באחד היישובים", כך סיפר מרן הגר"ח לרבי אברהם הורביץ זצ"ל נאמן ביתו של אביו מרן הסטייפלער זי"ע, "בדרך התהפכה המונית בה נסע וכל נוסעי המונית נהרגו. רבי זליג קיבל מכה חזקה ושכב תחת הנוסעים שכבר לא היו בין החיים.
"כשכוחות ההצלה הגיעו הם מיהרו לקחת את כולם לבית החולים, ובכללם גם את ר' זליג. לאחר סדרת בדיקות קצרה, מהן התברר שר' זליג יצא מהתאונה הקשה בריא ושלם ללא כל פגע, ברח ר' זליג מבית החולים ומיהר לאותו יישוב כדי לסדר את המקווה…
"כשסיפרו זאת לאבי מרן הסטייפלער", סיים ר' חיים, "אמר שהיה בטוח שלר' זליג לא יקרה שום דבר, שהרי 'שלוחי מצווה אינן ניזוקין'".
***
"יש כאן עניין של פיקוח נפש", פקד הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל על הרב רוזנברג משיקאגו, "עזרתכם נחוצה וכבר סודר עבורכם מקום במטוס צבאי לפריז… גם המונית לשדה התעופה כבר מחכה בחוץ… היפרד מבני משפחתך, קח עמך טלית ותפילין וצא לדרך…".
הרב רוזנברג עשה כדברי הרב ויצא לדרכו, כשבלבו תפילה שאכן יצליח במילוי תפקידו, הן לא פשוט לשכנע דיפלומט צרפתי שיפעל לטובתו של יהודי…
שלושה ימים חלפו ועדיין לא חזר הרב רוזנברג משליחותו. רעייתו החלה לחשוש לשלומו. חששותיה הפכו לחרדות כאשר שמעה שהמטוס הצבאי בו עמד בעלה לחזור מפריז התרסק באוויר…
מבוהלת התקשרה האשה מיד אל מעונו של רבי אהרן קוטלר, ובבכי רב סיפרה לו כי המטוס בו היה אמור בעלה לשוב משליחותו התרסק באוויר. הרב שמע אותה וענה לה בנחישות: "שלוחי מצווה אינן ניזוקין לא בהליכתם ולא בחזרתם… אינני מאמין שקרהו אסון…!".
לאחר כמה שעות התקשר הרב רוזנברג לרעייתו ובישר לה כי הוא חי וקיים, ומשום שהוא חיפש מניין לתפילת מנחה הוא איחר את הטיסה ובכך ניצל בנס מן האסון.
שמחה האשה מאוד ומיהרה להתקשר שוב אל הרב ולבשר לו כי אכן בעלה – שליח המצווה, חי. אלא שבאותה שעה הסתגר רבי אהרן בחדרו וביקש שלא יטרידו אותו מלבד בעניין פיקוח נפש. האשה הבהירה לבן־שיחה מעברו השני של קו הטלפון כי דבר חשוב לה לספר לרב והוא אינו סובל דיחוי כלל.
לאחר ששמע הרב מפיה את הבשורה המשמחת, הגיב לבני ביתו: "וכי לשם כך הפרעתם לי?! הלוא ידעתי כי הוא חי, כבר אמרתי לה ששלוחי מצווה אינן ניזוקין…!".