תפילות ראש השנה וסדר היום
כבר לפני ראש השנה ביקש רבינו שליט"א מנכדיו ומתלמידיו ומכל החפץ בטובתו, שיעתירו עליו בימים אלו ברחמים ובתחנונים שיזכה לשנת חיים וטובה וברכה, ורבינו מצידו עומד בכל רגע פנוי ומתפלל תהילים, כשבמשך שני ימי ראש השנה אמר ב' פעמים תהילים, כמנהגו בכל יום בעשי"ת לומר ספר תהלים, והשכים קום לעבודות היום בשעה 4 לפנות בוקר, כשמיד החל באמירת תהלים בהתרגשות ובבכיות.
תפילות ראש השנה בצל מרן רבינו שליט"א עברו בהתעלות עצומה. רבינו שליט"א נשאר בבית מדרשו כמעט בכל היום, ונשאר ברציפות בבית המדרש מתחילת תפילת שחרית עד לאחר תפילת מוסף, ולא חזר לביתו לפני התקיעות, וכמו כן נשאר בבית המדרש בין מנחה למעריב, כשבזמן ההפסקות הגיעו בכל רגע שאלות דחופות להלכה, מהר נוף והסביבה, כשרבינו יושב ומשיב דבר ה' זו הלכה לשאלות בד' חלקי שו"ע.
רבינו לובש קיטל בכל תפילות היום, ועלה לשמש כשליח ציבור בתפילת מעריב ביום הראשון, וב"ה משה ידבר והאלוקים יעננו בקו"ל, וקולו נשמע היטב כזקן ורגיל בכל רחבי בית המדרש. לאחר תפילת מעריב בשני הימים, עברו ציבור ענק מכל רחבי הר נוף והסביבה, ציבור חסידי כליטאי, תושבי ארץ ישראל ועולים מחו"ל, לבוא להתברך בברכת 'שנה טובה' בתוך קהל ההמונים המתבקשים להתברך ביום הדין.
בתפילת שחרית בכה במשך כל התפילה, ולפתע קודם שמונה עשרה בכה במשך זמן רב בבכיות נוראות, ולאחר התפילה אמר למקורבו כי הרגיש שהבכי התרגש עליו מלעילא, ולא היה מסוגל להפסיק מלבכות, וזהו בוודאי אות משמים, שבאותו הרגע הגיע זמן משפטו בשמים, ועל כן עוררו את נשמתו מלעילא לתשובה.
וב"ה לא יאומן כי יסופר, הכוחות העילאיים מלעילא אשר זכה רבינו ממרום שנותיו להתפלל ללא הפוגות בכל התפילות ללא נמנום קל, ומצלאין אנא לחיי מלכא, עוד ינובון בשיבה וכו'.
עניין חריג אירע השנה, כשביום הראשון דראש השנה בשעה 5 לפנות בוקר הגיע יהודי בעל נפש שבורה, ודפק על הדלת בחוזקה. באותה שעה שהו בבית רבינו שני בניו הגדולים, וכשביררו אצלו מה הביאו הלום בכזה שעה, אמר שיש לו שאלה דחופה בעניין של פיקוח נפש כפשוטו, ואף פירט לפני בני רבינו את שאלתו הדחופה הנוגעת לפיקוח נפש. כששמעו בני רבינו את דבר השאלה החמורה, נתנו לו להיכנס, אך כשקיבל רשות להיכנס לקודש פנימה החליף את פניו ואת צורתו, ולא שאל שום שאלה, אלא החל לנבוח בקול חוצפה ולשאוג על רבינו, ופער פיו בחוצפה לעבר רבינו בדברים נוראים שאי אפשר להעלותם על גבי הכתב. רבינו מצדו לא התפעל והמשיך באמירת התהלים כרגיל מתוך פחד הדין, ובניו של רבינו ביקשו להוציאו מהבית, אך רבינו הורה להם שלא לגעת ביהודי מר נפש הרוצה לשפוך את ליבו, והמתינו שם זמן מה עד שבסייעתא דשמיא יצא מן הבית.
עבודת התקיעות
זמן מה לפני התקיעות הגיע רבינו למקומו המיוחד לתקיעות בסמוך לבימה, עטף פניו בטלית ופרץ בבכיות נוראות, ויהי חרדת אלוקים במקום כאשר קול בכיותיו של רבינו נשמעו היטב בכל חלל בית המדרש, בשעה שהתפלל תפילות להעלאת קול השופר ולהמתקת הדינים שנשמעו בכל רחבי בית המדרש.
מיד לאחר מכן התחיל סדר אמירת 'למנצח' בקולות וברקים, כאשר רבינו עומד בסמוך לבעל תוקע, ודיבר על סוד עניין התקיעות, ופירש הפסוק "יום תרועה לכם" – שהתרועה צריכה להיכנס בכם ולזעזע את הלב.
לאחר מכן הכריז רבינו, כי כל אחד יכוון לקיים המצוות עשה דתקיעות בין בשמיעה ובין בתקיעה, וישמע כל התקיעה מתחילתה ועד סופה גם אם התקיעה מתארכת, וכי ראוי לכל אחד לדעת בכל תקיעה אם היא תקיעה שלפניה או שלאחריה, ועל כן במקום שיחזירו הבעל תוקע על איזו תקיעה שלאחריה, יאותתו לקהל בדפיקה על גבי הבימה בכדי להורות כי עכשיו חוזרים לתקיעה שלפניה.
מיד לאחר מכן הכריז הבעל תוקע בדחילו ורחימו: "הריני מכוון לקיים מצוות עשה דתקיעת שופר ככתוב יום תרועה יהיה לכם", והוסיף שהוא מכוון להוציא את כולם בברכות ובתקיעות, בתקיעה ובשמיעה, ויהי חרדת אלוקים במקום כאשר קול בכיותיו של רבינו המשיכו להישמע היטב בכל מרחבי בית המדרש.
לאחר מכן התחילו סדר התקיעות, ביום הראשון היו התקיעות קשות במקצת, אך ביום השני קלים יותר, [ולאחר מכן אמר רבינו שביום הראשון דדינא קשיא, ניסה השטן להתערב ולהפריע], וכל התקיעות כולן בקול פשוט מתחילתן עד סופן ללא שום נדנוד וסלסול או רעידה, ורבינו העומד בסמוך לבעל תוקע, מחזיר כל תקיעה שאיננה ישרה מתחילתה לסופה, והגבאים מסמנים לציבור בדפיקה על גבי הבימה להורות כי עתה חזרו לתקיעה שלפניה, ולבנתיים הבעל תוקע נושם נשימה כדי להפסיק בנשימה בין התקיעה הפסולה לתקיעה הכשרה החדשה.
כל התקיעות נעשות על פי כל החומרות וההידורים והדקדוקים של רבינו שליט"א – וכפי אשר כתב בקונטרס התקיעות כהלכה ובהידור, והא לך סדר החומרות וההידורים בקצרה: התקיעה באורך כ"א כוחות, השברים פשוטים ויורדים כעין קול בכי, אריכות השברים הוא משלושה כוחות ועד מארבע וחצי כוחות, עושים הבדל קטן בין שבר לשבר, בתקיעות דמיושב תוקעים תשר"ת בנשימה אחת עם הפסק מועט בין שברים לתרועה, ובתקיעות דמעומד התשר"ת הוא בשתי נשימות – עם נשימה בפועל, [כאשר רבינו המשמש כמקריא, מדגיש את הנשימה בהקראתו ונושם בקול בין הקראת השברים להקראת התרועה].
בתקיעות שבקדיש תתקבל תוקעים ג"פ תשר"ת בשתי נשימות וכמו בתקיעות דמעומד, ולאחר עלינו לשבח תוקעים השברים כמנהג ליטא – [או טו], ג"פ תשר"ת בנשימה אחת, ג"פ תשר"ת בשתי נשימות, וג"פ תש"ת, ומוסיפין עוד ג"פ תר"ת בקול המתרעש, [המכונה תימנע' תקיעות], לאחר התפילה הוסיפו תקיעות לחומרא, שברים קצרים פשוטים פחות מג' כוחות כשיטת רש"י, תש"ת ג"פ, תשר"ת נשימה אחת ג"פ ותשר"ת ב' נשימות ג"פ, [ולא תקעו שיטת רש"י גם בשברים כמנהג ליטא, דלדעת רבינו בשברים דליטא אין לחוש לשברים קצרים דווקא וכמבואר בקונטרס התקיעות], כמו כן תקעו תשר"ת כשיטת החזו"א – בשברים פשוטים, [ולא תקעו חזו"א אף בשברים כמנהג ליטא], כמו כן הוסיפו לתקוע תרועה בקול המתרעש, בתשר"ת ג"פ בנשימה אחת, ובתשר"ת ג"פ בשתי נשימות, ובשברים פשוטים, [ולא הוסיפו לתקוע קול המתרעש בשברים כמנהג ליטא].
אמת מה נהדר היה המחזה, לראות את רבינו בעבודת התקיעות, כשפחד וחרדה נסוך על פניו במשך כל זמן התקיעות לצאת ידי חובת תקיעות כדת וכדין, ומה רבתה השמחה לבסוף סדר העבודה בצאתו ככהן גדול היוצא מעבודת פנים בשמחה, כשקהל הקודש מלווים את רבינו לביתו ומבקשים להתברך מפיו.
כמה מנהגים
בתפילת שמונה עשרה בלחש מוסיף "היום הרת עולם", וכן בסדר זכרונות מוסיף הפסוק "זכר לעולם בריתו", וכמבואר ברמב"ם.
בשנים קודמות היה אומר גם אוחילה לקל בתפילת שמונה עשרה בלחש, אך בשנים האחרונות חזר בו ואינו אומר אוחילה לקל.
בשעת פתיחת ההיכל אמרו י"ב פעמים "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" – וכמנהג הספרדים, ורבינו הכריז שיש לכוון בתפילה זו, שאם ח"ו יש איזה גזירה קשה רח"ל, תהיה הגזירה ניצבת בשמים ולא תרד לארץ.
אכילת הסימנים בכל סעודה מסעודת ראש השנה בלילה וביום, כמנהגו המיוחד של רבינו שליט"א לחלק את הסימנים לשתי פעמים, פעם אחת קודם קידוש על הראייה לחוד, כשלוקח כל מין ביד ואומר עליו נוסח יהי רצון בלא הזכרת השם, ופעם שניה לאחר נטילת ידיים אומר 'יהי רצון' עם הזכרת השם על אכילת כל מין ומין.
לגבי ברכת 'בורא פרי האדמה' על הקרא והכרתי והסילקא, חושש בזה רבינו אם צריך בזה ברכה, ולכן לוקח מין אחר [כגון בננה] לברך עליו.
נוהג לאכול אתרוג בליל ראש השנה כמבואר בטור, ואומר עליו "יה"ר מלפני אבינו שבשמים שהקליפה יהפך לפרי ועוונות יהפכו לזכיות".
אוכל ראש של כבש.
עובדות והנהגות
שנה אחת שמע רבינו תקיעות מהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע כשהיה בקטמון, ובשאר השנים היה בירושלים אצל מרן הגרי"ז זצ"ל, ובהפסקה בין שחרית לתקיעות היה הולך לביתו ברוממה, ומרן הגרי"ז זצ"ל ציווה להמתין על רבינו עד שיחזור.
שח רבינו כי אצל הגר"ח ובנו הגרי"ז לא היו שום חומרות בתקיעות, וסיפר כי ראה את תפילת הרב דסלר זצ"ל בימים נוראים, והיה מתפלל ארוך מאוד תפילת שמונה עשרה, וכדרכם של כל בעלי מוסר שהיו מתפללים ארוך בימים נוראים, (אבל אצל החסידים התפללו מהר ובפרט בווידוי ביום כיפור, מפני חשש יוהרא).
אם רבינו הייתה מתפללת כמו רבי שניידער זצ"ל בבכיות ובדמעות, והיה קולה נשמע היטב בצעקותיה עד היכל בית הכנסת המלא בגברים, ופעם היו כמה שרצו להוציאה מבית הכנסת מחמת בכיותיה הנשמעות למרחוק, אך הרב דבית כנסת אמר להם "אם היא תצא גם אני אצא!". היא הייתה מגיעה הראשונה לבית הכנסת, מפני מעלת עשרה ראשונים והמעלה להיות הראשון מביניהם, והייתה מקפדת מאוד שלא יאכלו קודם תקיעות [ואף רבינו היה מקפיד בשנות צעירותו מאוד שלא לאכול קודם תקיעות].