יום חמישי י"ח בתשרי תש"פ
השוכר בית בי"ד בניסן – האם הבית בחזקת בדוק מחמץ?
השוכר בית לפסח לאחר כניסת ליל י"ד בניסן – אם שכר את הבית בשעה שהמשכיר טרם היה יכול להספיק לבודקו, או שיש לשער שהמשכיר לא בדקו, וכגון שאינו נמצא בקרבת מקום לבית השכור, או שהוא אינו שומר מצוות – חובה על השוכר לבדוק את הבית מחמץ, ו'לבטלו'.
ואם שכר את הבית בשעה שהמשכיר היה עשוי להספיק לבודקו – עליו לברר אם הבית נבדק; ואם אין באפשרותו לברר זאת, יתכן שהבית בחזקת בדוק, מאחר ויש להניח שהמשכיר קיים את תקנת חכמים ובדקו; ולכן, במקרה כזה, יבטל השוכר את החמץ, ובכך יקיים את מצות הביעור מדאורייתא, ואזי חיוב הבדיקה הוא רק מדרבנן, וממילא ניתן להקל מספק, ולהחשיב את הבית כבדוק; ודי אפוא בביטול בלבד.
[שו"ע תלז, ב, משנ"ב ז ו־ט, וביה"ל ד"ה ומבטלו]
משכיר שאמר לשוכר שהבית בדוק מחמץ והתברר שאין זה נכון – האם השכירות בטֵלה?
השוכר בית לפסח, ובשעה ששכר את הבית אמר לו המשכיר שהבית בדוק מחמץ כדין, ולאחר מכן התברר שאין זה נכון – השכירות נותרת בעינהּ, ואין זה 'מקח טעות'. ואם המשכיר נמצא בעיר ויכול לבדוק את הבית, חובה עליו לבדוק, וכופים אותו לכך.
ואם המשכיר אינו בקרבת מקום, או שאינו יכול לבדוק, חובה על השוכר לבדוק; ולמרות שהשוכר מתחייב בבדיקה, אין השכירות נחשבת למקח טעות, כיון שאנו מניחים שדעתו היתה כי השכירות תחול אף במקרה שיתברר כי עליו לבדוק את הבית. ואף אם כעת, כשהתגלה כי הבית בלתי בדוק, טוען השוכר כי אינו מעונין בשכירות שכזו – אנו מניחים כי רצונו בביטולהּ נובע מסיבה אחרת, שאינה קשורה בבדיקת הבית מחמץ, והיא אינה בטֵלה.
[שו"ע תלז, ג, משנ"ב יא-יב, ושעה"צ יד]
שוכר ששילם כסף עבור בדיקת חמץ – האם מקבל החזר מהמשכיר?
בהמשך לאמוּר: אף במקרה שבו השוכר נאלץ לשלם כסף עבור הבדיקה, השכירות אינה בטֵלה. ולדעת השולחן ערוך, אין המשכיר צריך לשלם לשוכר את הוצאות הבדיקה; ולדעת הרמ"א, עליו לשלמן. ולהלכה – אף אם הם מבני אשכנז, הנוהגים כדעת הרמ"א, לא ניתן לחייב את המשכיר לשלם, כיון שיש באפשרותו לטעון 'קים לי' כדעת השולחן ערוך שאינני צריך לשלם.
ובמקרה שהשוכר הציב מראש את נושא הבדיקה כתנאי, דהיינו שאמר למשכיר כי השכירות היא על מנת שהבית בדוק – יש אומרים שהשכירות נחשבת ל'מקח טעות' והיא בטֵלה; ויש אומרים שאף באופן זה אנו מניחים כי היות ומדובר במצוה אין השוכר מקפיד כל כך על קיום התנאי, והשכירות קיימת.
[שו"ע תלז, ג, משנ"ב יג-טו, וביה"ל ד"ה ויש; וראה ערוה"ש חו"מ כה, יג]