שמעתי סיפור מבעל המעשה, אברך שהיה עם מרן הגראי"ל זצ"ל בנסיעה בברזיל. אחרי ההמראה ניגש ראש הדיילים למרן זצ"ל ואומר לו שכאן זה מטוס מאד מיוחד, זו מחלקה מאד מיוחדת, והוא ראש הדיילים, ובטיסות כאלה שנוסעים בדרך כלל ראשי ממשלה ונשיאים עם פמליותיהם, אז מתוקף תפקידו כראש הדיילים הוא תמיד ניגש לדבר עם ה'קודקוד', האישיות החשובה ביותר בטיסה, ולכן עכשיו הוא ניגש לרב…
והוא אומר לו: "שהרב ידע שזו לא סתם טיסה, זו טיסה מפנקת. יש כאן את כל פינוקי העולם. כל מה שהרב רוצה. הרב רוצה לחם מלא? לחם חסר? עוגיות כאלה או עוגיות כאלה… כל הפירות שהרב רוצה מכל המדינות יש פה. את כל הסוגי ויסקי שהרב רוצה"…
ויסקי… מרן לא שתה אפילו קפה ותה, רק מים. הוא לא עשה 'מזונות' ששים שנה. וכאן שואלים אותו איזה ויסקי הוא מעדיף… איזה פינוק הרב רוצה?…
ומרן אומר לו: "תן לי עשר דקות לחשוב על איזה פינוק"…
התפוצצנו מצחוק. האדם הזה לא אוכל כלום, מסתגף, אוכל שלושה תפו"א וגזר ליום, עשרות שנים אותו דבר. נוטל ידיים רק בשבת, לא שתה תה ולא קפה מעולם. והוא אומר 'תן לי עשר דקות לחשוב על איזה פינוק'…
אבל הדייל ההוא היה יקה. אחרי עשר דקות מגיע.
"הרב חשב?"
– "כן, כן".
"הרב רוצה פינוק?"
"כן".
ומרן אומר: "תראה, אנחנו התפללנו מנחה פה בברזיל, בסאו פאולו, אבל בשחרית נתפלל בעז"ה בא"י. אנחנו רוצים להתפלל ערבית. ולהתפלל ערבית במטוס, אתה יודע, מטוס זז, יש כיסי אויר בסוף שמה, זה לא כזה נח. אם אתה רוצה לפנק אותי, אז שהמטוס ינחת עשרים דקות, נתפלל ערבית ונמריא בחזרה".
והדייל אומר: "הרב, קיבלת!"…
קיבלת ערבית מפנקת!
נחתנו עוד לפני הלילה באיים הקנריים, ליד ספרד. אומרים שהנוף שם עולמי. מספר האברך: "אנחנו כולנו היינו עסוקים להסתכל בנוף, הרב היה שקוע בתוך הגמרא. נחתנו, קיבלנו איזה חדר, התפללנו עשרים דקות ערבית וחזרנו. אחרי עשר דקות המטוס המריא בחזרה.
"שאלתי אחר כך את ראש הדיילים כמה העלות של הנחיתה וההמראה הזו, והוא אמר לי – חמש עשרה אלף דולר!".
מעריב ששווה חמש עשרה אלף דולר! הרב שטיינמן לא ידע מזה כמובן.
אבל מה מעניין אותו? – איך להודות להקב"ה קצת יותר. קצת יותר עם נשמה, קצת יותר עם לב. זה מה שעמד לו בראש. להודות להקב"ה עם כל הלב.
אדם קונה רכב, קונה בית, מעניין אותו שזה יהיה בשלימות. את מרן זצ"ל לא ענין הבית שלו, עניין אותו שכל דבר יהיה בשלימות. להודות להקב"ה, להתפלל להקב"ה – שיהיה בשלימות, שיהיה עם כל הלב, עם כל הברען, עם כל השמחה, עם כל האהבה.
זה המסר של חנוכה.
כותב הסבא מקלם – עם מה אנחנו אמורים לצאת מהחנוכה? עם 'להודות ולהלל'. שכל העבודת ה' שלנו תהיה יותר באהבה, יותר ברצון, יותר בשמחה. יותר להתבונן בחסדים שהקב"ה עוטף אותנו, ולא להיות תקועים רק במשבצת של מה שחסר לנו.
"זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים", אומר רבי עקיבא איגר: המפתח לסיעתא דשמיא, שהצינור של השפע יפתח – זה להודות! ח"ו מי שיודע רק לבכות ולבקש, ולא יודע מספיק להודות, הוא יכול חלילה וחס לסגור את צינור השפע.
(עובד ונערך מתוך הרצאת וידאו באתר הידברות)