נפסק בשו"ע (סימן שכו סעיף ז): שההולך ברשות הרבים בשבת ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו, לא הקפידו בו במה שמעביר המים שעליו ארבע אמות ברשות הרבים. ובטעם הדבר כתב המשנ"ב (שם ס"ק כג) בשם הב"י, שלפי שהמים מועטים ואין מצוי בהם שיעור הוצאת המים שיתחייב בהם, לא גזרו בזה, שהוא שלא כדרך הוצאה.
ואף שמלשון השו"ע: "ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו", היה אפשר לומר שמה שלא גזרו הוא דווקא ב'הולך ומטר סוחף על ראשו', אבל מי אומר שהתירו גם לכתחילה לצאת כאשר יורד גשם? – כבר התבאר בדברי הפמ"ג (שם משב"ז ס"ק ב) שמותר אף לכתחילה לצאת מביתו בשעת הגשמים, כמו שמוכח מדין הרוחץ בנהר המובא בתחילת הסעיף בשו"ע, שאף שאסור לו לנגב שערו משום סוחט, התירו לו לכתחילה ללכת עם המים המועטים שבשערו.
ואם יורד גשם סוחף, שיש חשש שבבגדיו יבלעו כמות מים גדולה כשיעור חיוב הוצאה בשבת, כתב המשנ"ב (שם) בשם ביאור הגר"א, שלפירוש התוספות משמע שאף אם נבלעים בלבושו מים רבים, גם כן מותר ללכת בהן ברשות הרבים, וכתב לעיין בטעם הדבר בט"ז, שכתב (ס"ק ב) שהתירו זאת כיון שהאדם הולך לפעמים ברשות הרבים, ולפתע מטר יורד על ראשו, ולכן לא גזרו כלל חכמים על כך. ומטעם זה כתב בשו"ע הרב (סימן שא סעיף ס"א) שמותר אף לצאת מביתו לכתחילה בשעה שיורד גשם סוחף, אף שבוודאי יספגו בגדיו בשיעור הוצאה של המים, כיון שלא אסרו חכמים דבר לחצאין.