"תורת ה' תמימה משיבת נפש. פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים י"ט).
דוד המלך עצמו סבל צרות ומרורים, שונאים רבים שקינאו בו, רדפו אותו וביקשו להמיתו, אך הוא מעיד על עצמו במקומות רבים בספר תהילים על שמחה שהיתה מנת חלקו בכל התקופות "ואעלצה בך אזמרה שמך עליון" (ט', ג').
מגלה לנו דוד המלך מהו הדבר שיש בו כח סגולי לשמח את הלב? "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לימוד התורה וקיום מצוות ה' הם ישרים ומיישרים את הלב, וזה מביא שמחה בלב.
האר"י הקדוש התבטא על עצמו התבטאות נדירה: כל מה שזכיתי בתורה ובהשגות בתורה הכל היה מחמת שכל מה שלמדתי תורה וקיימתי מצוות, הכל היה בחשק ובשמחה.
אין לנו מושג בגדלותו של האר"י הקדוש הן בתורה, בנגלה ובנסתר, והן בבחינת שהיה גלוי לפניו כל המתרחש בכל העולמות. אם היו שואלים אותי איך זכה האר"י להשיג השגות נוראות אלה הייתי מנסה לומר שהרבה בסיגופים ובתעניות עד שזיכך את כל החומריות שלו והפך למלאך, ומכאן ההשגות שלו, אבל האר"י הרי ידע הכל והוא ידע שלא זו הסיבה להשיג השגות. הסיבה היא השמחה שהיה שמח מאד בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית.
באחת השנים כשחזר מרן הרב אלישיב הביתה מההקפות בשמחת תורה, דיבר על דברי האריז"ל הללו.
שאלתי אותו: קל לרקוד ולשיר, אך קשה לשמוח בתורה מפני שיודעים שלא הוגים בה כראוי וכשנזכרים במעלתה מתעצבים על הנהגתנו כלפיה וביטולה.
השיבני מרן זצ"ל במשל של רבי עקיבא איגר: משל לחייל שמצא שלל רב בזירת הלחימה. הוא ממלא בכל הכיסים, אבל אין מקום לכל השלל והוא נאלץ להשאיר את רוב השלל. מצד אחד הוא שמח בשלל שמצא, אך שמחתו מהולה בעצב על יתר השלל שהוכרח להניח.
כך אומר דוד המלך 'שש אנוכי על אמרתך' – שמח בעושר שזכה אך אני יודע שהרבה מהתורה עדין לא למדתי ולכן שמחתי מהולה בצער. 'כמוצא שלל רב', אך מכל מקום 'שש אנוכי'.
הוסיף מרן: יש הרבה במה לשמוח, גם מעט לימוד תורה, גם מעט הבנה שזוכים להבין בתורה, זה שלל רב. צריך לשמוח במה שיש. וכל מה שיש לאדם אפי' מעט שזכה לידיעת התורה במקצת וללומדה במקצת, חשוב הוא מאוד ויש לשמוח בו. והוסיף: צריך לחשוב על מה שיש לו ולא על מה שעדיין חסר.
וזהו כלל חשוב מאד בכל דבר וזמן שמחה, לחשוב על מה שיש ולא על מה שחסר.
מתוך העלון שואלין ודורשין
פנינים משיחותיו ותשובותיו של הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א
גליון נ"ג, חג השבועות תשע"ח