השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מהו טעם ההיתר לבני החצרות לשאוב מים מהבאר באופן שלא עירבו ביניהם? • חצרות הסמוכות לחורבות למי מהם מותר השימוש בחורבות? • ובאיזה אופן בית הכסא שבין שתי חצרות מותר בשימוש לשניהם אע"פ שלא עירבו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שע"ו סעיף ב' – סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
שתי חצרות הסמוכות אחת אל השנייה, וביניהם יש שביל, ויש בו באר מים, ובני שתי החצרות יש להם חלון בכותל החצרות, שממנו הם משלשלים חבל עם דלי וכך הם שואבים מים מהבאר שנמצא בין שניהם, אם לא עירבו אחד עם השני, בכ"א שניהם ממלאים מים מהבאר, וטעם ההיתר הוא מבאר המ"ב, שמכיוון שהם ממלאים מים דרך החלון, והם לא יוצאים בגופם לתוך השביל לשאוב מים מהבאר, תשמיש דרך אוויר לא אוסרים אחד על השני, כיוון שזה לא תשמיש חשוב, וחז"ל לא ראו צורך לאסור אותו כאשר החצרות לא עירבו אחת עם השנייה.
מה שמוסיף השו"ע 'ואינם צריכים זיזים על גבן', מבאר המ"ב, שיש מ"ד בגמ' שסובר, שמותר למלאות מים מאותו באר רק כאשר בני החצרות הניחו זיז להיכר שלא יבואו להוציא ולטלטל מרשות לרשות, קמ"ל ששתי החצרות יכולים לשאוב מים מהבאר דרך החלון, כיוון שלא אוסרים אחד על השני בתשמיש שהוא דרך אוויר.
כל מה שאמרנו שאע"פ שהחצרות לא עירבו יחד, מותר להם למלאות מים מהבאר ששייך לשניהם ונמצא ביניהם, זה רק כאשר שאיבת המים מתבצעת דרך החלון שפתוח לשביל, אבל אם יש פתח לשביל, שיכולים לצאת דרכו ולשאוב מים מהבאר, אע"פ שהם ממלאים מים מהחלון, הם אוסרים אחד על השני, כיוון שיש להם אפשרות למלאות שלא דרך אוויר.
יש אומרים, שאם הבאר נמצא בתוך ד' טפחים לכותל החצרות, אע"פ שהם משתמשים דרך אוויר, הם אוסרים אחד על השני, מכיוון שהתשמיש נוח לשניהם, וממילא נחשב לתשמיש חשוב, ומביא המ"ב שכך היא ההלכה.
שתי חצרות שביניהם ג' חורבות, כל חצר וחצר מותרת להשתמש בחורבה הסמוכה אליה, והחצר שליד, אע"פ שגם היא משתמשת באותה חורבה דרך זריקה, היא לא אוסרת, כיוון שהחורבה סמוכה לחצר והיא שייכת לאותה חצר, ורק הסמוכה מותרת, אבל הרחוקה אסורה להשתמש באותה חורבה, והחורבה האמצעית מותרת לשתיהם, כיוון שהתשמיש לבני שתי החצרות, הוא שווה ביחס לחורבה האמצעית, וזה הכל אם האמצעית רחוקה בשווה לשתיהם, אבל אם האמצעית סמוכה לשתי החצרות, שתיהם אסורות באמצעית, ומק' המ"ב, מדוע שתי החורבות לא יהיו אסורות מדין נפרצה למקום האסור לה שהרי הם פרוצות לחורבה האמצעית? מבאר המ"ב, שבחורבה לא גזרו על 'נפרצה', כיוון שאין שם דיורים.
החצר השלישית הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהם, כיוון שלבני שתי החצרות יש תשמיש נוח בחורבה האמצעית.
בית הכסא שבין שני בתים ולא עירבו יחד, רשות שניהם שולטת בו ואסורים, ומוסיף המ"ב, זה הכל כאשר מקום המושב שייך לכל אחד ואחד בנפרד, והחפירה שבה הצואה מתגלגלת שייכת לשניהם, וא"כ הם מוציאים את עצמם מרשות לרשות, כלומר, מהרשות המיוחדת לרשות המשותפת, אבל אם גם מקום המושב שייך לשניהם, הם לא מוציאים מרשות לרשות, כיוון שהכל באותה רשות, ומותר, ומובא במ"ב בהוצאת 'דרשו' בשם החזו"א ששואל, הרי הצואה לא נחשבת לכלי בית והיא לא קנתה שביתה, ומדוע שיהיה איסור להוציא אותה מרשות לרשות? ונשאר בצ"ע.