בואו ונשמע על כוח התורה, כקרש-הצלה לחיים, עד היכן הוא מגיע.
אביו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, חלה פעם בצורה אנושה, והרופאים כמעט והרימו את ידיהם מרפואתו. בבתי הכנסת בירושלים הירבו להתפלל עליו, אולם המצב הלך והחמיר.
כשבאו וסיפרו את המצב הקשה לבנו של החולה, הפוסק הנודע-בשערים הגאון רבי ישראל-יעקב זצ"ל, עמד ואמר: 'ריבונו של עולם, הריני מקדיש את 17 דפי הגמרא שלמדתי היום, לרפואתו של אבי'!
בני המשפחה מספרים שהתקיים בו, ברבי ישראל-יעקב, הפסוק 'עוד הם מדברים ואני אשמע' (ישעיה, פרק ס"ה פסוק כ"ד), וברגע שאמר הגרי"י מה שאמר, חלה הטבה במצבו של האבא, והיה זה נס-ופלא, שגרם לתדהמה רבה בקרב הרופאים.
אבל בכך לא תם הסיפור הפילאי. אביו של הגאון, קם והתהלך כאחד האדם, וכאשר חלפו בדיוק 17 שנים, מיום אל יום, מאז הקדיש הגרי"י את 17 הדפים לאביו, נפטר האבא לבית עולמו.
מי שספון בין כתליו של בית המדרש, אינו זקוק להוכחות ולגילויים על כוחה של תורה. אבל, יש בסיפור זה כדי להדוף את טענותיהם של אחינו המצויים מן העבר השני של המתרס, הבאים מידי פעם ב'טענות' שונות ומשונות אודות ה'הקצבות' הניתנות לומדי התורה.
ואינם יודעים שכל קיומם וחיותם, הוא אך ורק בזכות התורה ולומדיה.