סיפר הגאון רבי שמואל הומינר, שפעם הגיע יהודי זקן למשרדי החברא קדישא בירושלים לרכוש חלקת קבר בהר הזיתים, אלא שבשעת הקניה ביקש כי בעת הלוויתו תהיה תזמורת מנגנת… הדרישה המוזרה היתה תמוהה בעיני הפקידים, מעולם לא שמעו בקשה כזו, הלא זה מנהג גויים, והם התחמקו מלהשיבו. בכל פעם שהגיע אותו זקן להמשך התשלום עבור הקבר והקבורה, הזכיר להם את בקשתו שתשתתף תזמורת בהלוויתו, והם היו מתחמקים ממנו…
פעם אחת דחק בהם הרבה שישיבו אותו דבר אם ימלאו את בקשתו, ומפני לחצו השיבו לו תשובה חיובית כדי להפיס את דעתו. אבל היה זה מן השפה ולחוץ, שכן לא עלה על דעתם לקיים בקשה מוזרה כזאת… לאחר זמן נמלכו שמן הראוי להציג שאלה זו בפני רבה של ירושלים, הגאון רבי שמואל סלנט, עלו לשטוח המעשה בפניו.
רבי שמואל סלנט בשומעו את הדברים, ציווה לקרוא אליו את אותו זקן, ובבואו אליו גזר עליו שיגלה לו את הסיבה לבקשתו. גילה הזקן לרבי שמואל בסוד כמוס את סיפורו:
בילדותו ברוסיה הוא נחטף מהוריו בידי שליחי צבא הצאר וגוייס בכפיה, היה קנטוניסט. במשך עשרות השנים ששירת בצבא עלה מדרגה לדרגה, עד שהגיע לדרגת מפקד בכיר. כמובן, שהתורה והמצוות נשכחו ממנו כליל, אבל מצוה אחת החזיק בכל עוז, השתדל במסירות נפש להבריח יהודים שנעצרו או נחטפו לצבא הצאר.
כך היה עושה: כאשר היו יהודים עצורים במחנה, היה מכריז שתיערך חגיגה גדולה בערב אחד, שתיה בשפע ומנגנים. מבעוד מועד היה מודיע ליהודים העצורים, שכאשר החיילים יהיו שתויים והתזמורת רועמת בקולות כמנהגם, יתחמקו ויברחו באין רואה ושומע… בדרך זו הציל יהודים רבים ממעצר ומוות! כעת, לאחר שנשתחרר מן הצבא ועלה לעת זקנותו לארץ הקודש, הוא מתבונן על עצמו שאין בו לא תורה ולא מצוות, לא תפילה ולא ברכה, אבל נזכר שיש לו זכות זו של הצלת נפשות. לכן מבקש שתשתתף תזמורת בהלווייתו, כדי להזכיר זכותו, איך שהציל יהודים לקול צלילי התזמורת הצבאית!
רבי שמואל סלנט הבטיח לו לשמור את סיפורו בסוד כמוס. ומאנשי החברא קדישא ביקש שיודיעוהו איך יפול דבר בשעת הלוויתו של אותו זקן, בהגיע עת פקודתו.
אותו זקן קדוש נסתלק ביום הפורים. באותן שנים התגוררו בירושלים שני חברים בעלי מנגנים – "כליזמרים" של פעם – האחד אילם והשני עיוור, והיה מנהגם להסתובב יחדיו ביום הפורים ברחובות ירושלים ולנגן בכלי נגינתם, כדי שהעוברים ושבים ישלשלו להם דמי מתנות לאביונים.
למרבה הפלא, בדיוק בעת שעברה הלווית הזקן ברחוב העיר, היו שם אותם כליזמרים שניגנו מנגינות עליזות בעוז… כך צעדו המלווים המעטים אחר מיטתו לקול צלילי התזמורת… כאשר שמע רבי שמואל סלנט את אשר ארע, הפטיר ואמר: "רצון יראיו יעשה!"
(עפ"י "שמחת שלמה" בהר בחוקתי תש"ע)