עובדה מופלאה שסיפר הגה"ח רבי אהרן טויסיג שליט"א: תקופה קשה התרגשה על אברך פלוני. הוא נקלע לתסבוכת מעיקה והתרוצץ ימים ולילות בין אנשי מקצוע גלויי ראש. כחסיד נאמן חילה בראשונה את פני רבו – כ"ק האדמו"ר בעל 'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל – והזכיר את שמו לישועה. לחרדתו, נענה בשפה רפה.
הימים התקדמו, ומוצא אין. כל קרן אור לא הגיחה בקצה העלטה. נכנס שוב, הפציר בשנית ובשלישית, אך חש ששערי שמים טרם נבקעו בשבילו.
משהרגיש כי כשל כוחו, פקד שוב את בית רבינו, והפעם נלווה אליו המספר – הגה"ח רבי אהרן שליט"א. "רבי", שיווע, "איני יכול עוד. ההתרוצצויות במשרדים בתל אביב מרוצצות אותי כליל, וכי מה יהא עם קדושת עיניי?!"
רטט אחז ברבינו. 'טענה' כזו מדברת אליו.
בלהט של התרגשות נעמד מלוא קומתו, הניח שתי ידיו הקדושות על כתפי האברך והכריז: "קדושת עיניים? דו ביזט א געהאלפענער" [נושעת!]. ולמותר לציין שישועה פלאית התחוללה לאלתר.
(המבשר תורני)
נפלא