"כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם" (במדבר י"ח, ל"א)
הגמרא (ברכות יד ע"א) אומרת: "אמר רבי זירא, כל הלן שבעת ימים בלא חלום – נקרא רע". אם עבר שבוע ימים ולא חלם חלום רע – זה נקרא רע.
מדוע? מה לא טוב בזה? הוא הרי ישן בטוב ובנעימים…
התשובה היא: זה רע, כי לא מדקדקים איתו ולא מעוררים אותו. הקב"ה אומר, כביכול – אני לא רוצה איתו שום עסק, שימשיך לישון בשלוה.
למי נותנים להתמודד? למי נותנים משקולות הרמה? – למי שרוצים לראות אצלו חיזוק של השרירים. מי שכבר מנוון, ולא נראה שיש לו איזשהו סיכוי להתחזק – לא נותנים לו להתמודד. אין סיכוי שיגיע לשום דבר.
בימי חורף קרים מדברים על 'גובה הגלים'. כשאומרים שגובה הגלים חמשיה מטרים, שישה מטרים – הגלשנים המקצועיים מתחילים לשמוח. זה הזמן לקחת את הגלשנים ולרדת לים.
תגיד לי, אתה שפוי? אם גובה הגלים מזנק לרמה כזאת, השאר בבית, הכנס מתחת לשמיכה ותישן בנחת!
אבל לא! כל גלשן מתחיל יודע, שהזמן לגלוש והזמן להצליח בגלישה, הוא דוקא כשהגלים גבוהים. אם יש גל עלוב של מטר בלבד או של שני מטרים – זה לא הזמן לגלוש. זו לא התמודדות.
כאשר הגלים גבוהים- אז הגלשן הולך להתמודד, לבחון את היכולות שלו.
נסיונות ניתנים לאנשים שיכולים לעמוד בהם. הנסיונות מוציאים מן הכח אל הפועל את היכולות ומחזקים את האדם.
כל היסורים שווים – עבור ברכה אחת!
יש סיפור מדהים על הסבתא איזנבך [משפחת איזנבך, היא אחת המשפחות הגדולות ביותר בירושלים. אמרו על סבתא איזנבך, שהשאירה אחריה כאלף צאצאים]:
רבי יהושע ליב דיסקין, רבה של ירושלים, היה רגיל לעשות בשבת סיבוב של חסד בירושלים. מנהגו היה לעשות ביקור חולים אצל שני סוגי אנשים: הסוג אחד – אלה שהחולי שלהם היה רוחני. לא היו באים לבית הכנסת. רבי יהושע ליב היה בא אליהם ומברכם במאור פנים: "שבת שלום! שבת שלום! מה נשמע? איך הבריאות של כבודו?". מחמת ביקורים אלו, אנשים היו חוזרים ומתקרבים לבית הכנסת ולקיום מצוות.
סוג אחר היה ביקור חולים כפשוטו, אצל אנשים שסבלו מבעיות בריאות. הלך רבי יהושע ליב ב'מאה שערים', ירד שלוש מדרגות ונכנס לכוך של סבתא איזנבך.
"גוט שבת!", אומר רבי יהושע ליב דיסקין לאשה הישישה.
"גיט שבת!", היא עונה. "תודה שבאת, אם אתה כבר פה – תן לי ברכה!".
רבי יהושע ליב מסכים לברך, בודאי. הוא עוצם את העינים, ואומר: "רעבצין איזנבך, זייט געזונט, תהי בריאה. לא יכולה להיות ברכה יותר יפה מזו!".
אומרת לו סבתא איזנבך: "כבוד הרב, אני מבקשת ברכה טובה, ואתה מגבב לי ברכה כזו?"
כאן נכון לציין, שהיא היתה אז בת מאה ושלוש. היא סבלה מבעיות בלב, מסוכר גבוה, מבעיות במערכת העיכול, מפצעי לחץ, ומעוד בעיות בריאות מאד לא פשוטות.
על כן תמה רבי יהושע ליב: "אני מברך אותך שתהיי בריאה, האם לא טובה הברכה הזאת? מה יותר טוב מזה?"
ובכל זאת הבין רבי יהושע ליב, שאם הסבתא לא מתווכחים. "את צודקת במאה אחוזים", אמר לה. "אני מברך אותך ,שתהיה לך נחת מכל יוצאי חלציך!".
יכולה להיות ברכה יותר חשובה מזו? הוא נותן לה ברכה שכולם ילכו בדרך ה', לא יכולה להיות נחת יותר גדולה מזו!
אמרה לו: "כבוד הרב אתה עושה ממני צחוק? ביקשתי ברכה טובה!".
אמר לה: "ברכתי שתרווי נחת מכל יוצאי חלציך. את יודעת כמה זה חשוב? הגמרא אומרת, שקשה תרבות רעה בביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג. מלחמת גוג ומגוג היא הקשה שבכל המלחמות ובכל הפורענויות, ותרבות רעה בבית – קשה ממנה. אני מברך אותך, שלא תהיה ח"ו תרבות רעה, אלא תהיה לך נחת גדולה מכולם!".
הוא רואה שסבתא איזנבך עדין איננה מרוצה.
"את יודעת מה – הגידי לי באיזו ברכה את רוצה שאברך אותך!".
אמרה לו: "רב'ה, תברך שאני אזכה לאריכות ימים ושנים!"
אשה בת מאה ושלוש, עם כל כך הרבה צרות, עם כל כך הרבה בעיות בריאות, והברכה שהיא מבקשת – שתזכה עוד לאריכות ימים ושנים…
ר' יהושע ליב משתומם, ואומר לה: "את כל כך נהנית מהחיים האלה, שכל מה שאת צריכה זו ברכה לאריכות ימים ושנים? המשנה אומרת באבות: 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם'. הגעת לגיל הזה, וכל מה שמענין אותך זה לחיות עוד כמה שנים?".
אמרה לו סבתא איזנבך: "כבוד הרב! מלאכים ושרפים ואופנים עומדים רבבות שנים, כדי לומר פעם אחת 'קדוש' לפני הקב"ה. מישהו עמד בתור לקופת חולים במשך שעה? תראו איזו מהומה נהיית. הם עומדים רבבות שנים להגיד 'קדוש' לקב"ה, וכדאית להם הצפיה הזאת!".
המשיכה הסבתא והסבירה: "כמעט כל השבוע אני לא יכולה להגיד תהילים או כל דבר שבקדושה, כי אני לא מספיק נקיה, ואדם שאינו נקי אסור לו לומר דברי תורה. אבל פעם בשבוע מגיעות הנה המתנדבות מהשכונה, והן מרימות אותי לאמבטיה, רוחצות אותי ומחליפות לי את כל הבגדים. הן מושיבות אותי על הכסא ומביאות כוס תה ולימון, ובהזדמנות הזאת אני עושה ברכה: 'ברוך' – מקור הברכות, 'אתה' – יש לנו הזכות להגיד לה' 'אתה', 'ה" – אדון הכל היה הווה ויהיה. 'אלקינו' – תקיף ובעל הכוחות כולם, 'מלך העולם שהכל נהיה בדברו'!
"כבוד הרב, האם לא שווה לעבור את כל היסורים הנוראים האלה כל השבוע – פצעי הלחץ, הסוכר והבעיות בלב, ושאר החלאים הקשים, כדי לברך ברכה?! לא פעם אחת ברבבות שנים, אלא כל שבוע אני זוכה להגיד תודה לאלוקים על כוס התה שמביאים לי!".
רבי יהושע ליב פרץ בבכי, ואמר: "אוי, כמה הסבתא צודקת!"…
האם כך אנחנו מרגישים, כשאנו קמים מגמרא אחרי שעתיים של לימוד? כמו הסבתא איזנבך?
כל אחד יודע מהי מילה אחת של תורה, ששקולה כנגד תרי"ג מצוות! בדקה אפשר להגיד מאתים מילים. אתה קם מסדר א', אתה קם משיעור, אתה קם מסדר ב', ואינך רוקד מרוב שמחה – "תודה רבה אלוקים שנתת לי את היום הזה"?!
אם אינך מוצף שמחה גדולה – משהו אצלך לא לגמרי בסדר…
ה'חזון איש' אומר: אם אדם מוצא ברחוב מרגלית, ששוויה עשרת אלפים דולר, ואינו מחייך בשמחה, יכולות להיות לכך שלוש סיבות אפשריות: א. משהו תפוס לו בשריר של הפה, ומשום כך אינו יכול לחייך. ב. הוא לא יודע שזו מרגלית יקרה מאד. ג. יש לו 'שריטה' במוח והוא לא יודע שום דבר… אפשרות אחרת לא יכולה להיות.
אם אתה קם מתפילה טובה שהתפללת לקב"ה, אם אתה קם מלימוד טוב שלמדת הבוקר הזה, ואינך מרגיש שמחה גדולה של מצוה – 'הצלחתי! עשיתי מה שמלאכים לא עושים ברבבות השנים!'…
(מתוך הגדה של פסח 'דורש טוב')