יעקב א. לוסטיגמן
היה לי פעם סיפור עם בחור שמאוד רצה ללכת לישיבה, אבל ההורים שלו התנגדו בחריפות רבה. הם היו ממש אנטי דתיים, לא יכלו לסבול כל דבר שיש בו ריח של יהדות.
הם העדיפו שהילד בכלל לא יתעניין ביהדות ולא הצליחו עליו. מילא הוא הולך למדרשייה, לזה הם לא כל כך התנגדו בתוקף, אבל ללכת לישיבה? זה כבר היה מבחינתם קו אדום.
ניסיתי לעזור לו, לדבר עם ההורים. אבל ההרגשה היתה שאין עם מי לדבר… היה לי ברור שאין שום אפשרות בעולם לשכנע אותם.
בצר לנו, לקחתי אותו למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א שיברך אותו, אולי ייתן לו עצה מה לעשות. הגענו לרבי חיים, הבחור נראה כמו צעיר חילוני. יש כיפה על הראש אבל המכנסיים מכנסי ג'ינס והחולצה, חולצת טריקו קצרה…
רבי חיים קנייבסקי שמע את הסיפור שלו, הסתכל עליו ואמר לו דבר פלא: "תתחיל ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים והכל יהיה בסדר".
הבחור הופתע, ואת האמת גם אני הופתעתי…
מה קשורים השרוולים?
אבל רבי חיים אומר ואנחנו מבצעים.
משם לקחתי אותו לחנות, קניתי לו ערימה של חולצות חדשות עם שרוולים ארוכים, ומעכשיו הוא הלך רק עם שרוול ארוך.
אחרי תקופה קצרה ההתנגדות של ההורים הלכה וירדה, עד שהם הסכימו בלי שום בעיה שהבן ילך לישיבה. מדהים!! הכח של הסגולה שנתן הצדיק!
ועוד סיפור
יום אחד באים אלי הצעירים במדרשיה, ומספרים לי על איזה בחור שגר לבד בדירה ברמת גן, שלדעתם כדאי לקרב אותו.
אני מתחיל לגשש ומגלה שמדובר בבחור פוקר ופורק עול. הוא בא מבית חילוני, אבל המתירנות שראה אצל ההורים לא הספיקה לו, אז הוא שכר דירה לבד ברמת גן, חי שם חיים מרוקנים מכל זיק של יהדות. עגילים בשפע, שיעור מגודל, בקיצור, לא בחור ישיבה מבני ברק…
לא הבנתי למה הצעירים במדרשיה הפנו אותי אליו. חשבתי לעצמי שאולי הם חמדו להם לצון ושלחו אותי למישהו שהיו בטוחים שאני אצא ממנו בשן ועין…
אבל אם כבר התחלתי לדבר אתו, אז אני לא מוותר כל כך מהר. בהתחלה הוא לא כל כך התעניין. הוא נהנה לדבר איתי אבל לא רצה ללמוד תורה.
פעם אחת אמרתי לו בוא נלמד משנה אחת. משנה אחת!! מה יש לך להפסיד… אני מבטיח לך שזה יהיה מעניין…
בדיוק היתה שם גמרא מסכת גיטין.
למדנו רק את המשנה הראשונה, אבל זה לקח לנו שעה.
לאט לאט התחיל להתקרב ולהתחזק יותר, בקצב מאוד מאוד איטי, אבל אחרי תקופה ארוכה הוא נכנס לישיבת 'אור החיים' בירושלים ומתישהו הפסיק הקשר בינינו, כשאני לא יודע בכלל אם הוא עדיין שומר מצוות או שחלילה היתה התדרדרות.
ואז הבת שלי מספרת יום אחד שהגננת שלה סיפרה לה בגן, שהחתן של הבת שלה הוא תלמיד שלי. אני שואל אותה איך קוראים לו, היא לא יודעת.. ילדה קטנה… למחרת היא חוזרת מהגן עם פתק שכתבה הגננת ועליו שמו של החתן. לא פחות ולא יותר אותו בחור, התארס עם בת ישראל כשרה, בת למשפחה חרדית, ועומד להקים את ביתו על אדני התורה והיראה. בשביל רגעים כאלו של נחת, היה שווה כל המאמץ שהשקעתי בו ובעוד מאות ואלפי נערים אחרים…
סיפור נוסף לסיום
בשבת שוחחתי עם אחי היקר, ראש כולל חשוב מאוד ברכסים. הוא מספר לי שבתקופה האחרונה הגיע אליו אברך שביקש להתקבל לכולל, ותוך כדי סיפר לו שהוא מכיר את אחיו, אותי…
שאלתי אותו מה שמו של האברך, וכשהוא אמר לי במי מדובר, התפשט על פני חיוך רחב. אחי שואל אותי "מה אתה כל כך מאושר?". הסברתי לו שזה חיוך של נחת…
האברך הזה, לפני שנים לא רבות היה בחור צעיר ברמת גן. הוא הגיע כמה פעמים למדרשיה שלנו, התעניין קצת ביהדות והצוות שם זיהה שיש פוטנציאל להתקרבות רצינית מצדו לחיי תורה ומצוות. אני התחלתי לבדוק את העניין מקרוב, והתברר לי שהוא מצדו מאוד מאוד רוצה להתקרב, אבל יש לו חבר נפש שלא כל כך בעניין, ובלי החבר שלו הוא לא יכול לזוז…
השקעתי בהם הרבה מאוד מאמץ. ארגנתי במיוחד עבורם ערב של חיזוק והתחברות ליהדות, כשאת שניהם מיניתי כמנהלים של האירוע… הפעלתי הרבה מאוד השפעה וב"ה זה עזר מאוד. החבר הפחות מתעניין התחיל גם הוא להתעניין, הם עשו יחד את הצעדים הראשונים של ההתקרבות ליהדות, ובהמשך נפרדה דרכם והבחור הזה שמלכתחילה היה מתעניין יותר הלך והעפיל מעלה מעלה.
אחרי תקופה הוא נכנס לישיבה. שיבצתי אותו בישיבה בבאר יעקב והוא הלך מחיל אל חיל, עד שהפך לאברך בן תורה שמנהל משפחה חרדית לכל דבר, יהודי ירא שמים ומדקדק במצוות. בן פורת יוסף. איזו נחת היתה לי כששמעתי שהוא רוצה להצטרף ללמוד בכולל חשוב כל כך, כמובן שהמלצתי עליו בחום.
עכשיו תגיד לי אתה, אם לא הפעילות הזאת של ארגון 'אחינו' שמימן את הכל והפעיל את המדרשייה. איפה הבחור הזה היה יום? אני בספק גדול אם הוא היה מגיע לכולל של אחי ברכסים…