"הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת" (במדבר ז', ב')
סדר יומו של רבינו באותן שנות עמל והתמסרות לתורה, בימי הבחרות בישיבת 'חכמי לובלין', החל בשעה שתיים לפנות בוקר. אז הוא קם לעבודת בוראו. את הסיבה לקומו לעבודת הבורא בשעה כה מוקדמת, סיפר בנו הרה"ג רבי בן ציון שליט"א. היה זה בעקבות הנהגתו של האדמו"ר האמרי אמת מגור זצוק"ל, ומעשה שהיה כך היה:
אבא סיפר כי זכה לראות את הרבי ה"אמרי אמת" מגור זצוק"ל בווינה, בימי הכנסיה הגדולה השניה שהתקיימה בווינה תרפ"ט (אבא היה אז בן שש עשרה), כאשר התארח בביתו של רבי משה שרייבר, נכד מרן ה"חתם סופר" זי"ע, שהיה מחשובי חסידי גור. את אבא הפליאו שני דברים שראה אצלו:
הדיוק המופתי בזמן של מרן ה"אמרי אמת": עמדו בתור יהודים נשואי פנים, וגם אבא המתין בסבלנות לתורו. והנה הגיעה השעה תשע וחצי בלילה. יצא הגבאי והודיע כי תם ונשלם להיום. הדלת נסגרה והרבי פנה למנוחת לילה. האורחים הווינאים התפלאו עד מאד. הגבאי הסביר להם כי הרבי נוהג לפנות לישון מוקדם בשעה עשר בערב, כדי לקום בשעה שתיים לפנות בוקר לעבודת בוראו.
רבינו גמר אז בדעתו, כי אם הרבי מגור אשר לשמו ולזכרו חלים כל יהודי תבל, מסיים את סדר יומו בשעה כה מוקדמת, ומתחיל בו למחרת כבר קודם אור הבוקר, אות הוא כי כך היא דרכו של עובד ה'. מני אז, הפכה מתכונת זו לסדר יומו, בה נהג בעקביות משך יותר מתשעים שנה, למעט מקרים חריגים כמובן…
לעת זקנותו של רבינו, הגיעו לפניו נכדי רבי משה שרייבר, שאצלו התאכסן בזמנו רבינו האמרי אמת, וסיפר להם כי היה במעון זקנם רבי משה, בווינה, בעת שהתארח שם ה"אמרי אמת". "ראיתי שם הנהגה טובה אצל הרבי, להקדים לפנות לשינת הלילה, למען השכים קום, וקבלתי אז על עצמי הנהגה טובה זו, והנני נוהג בה מאז ועד היום הזה".
ואכן מאז היה רבינו הולך לישון כל לילה בשעה עשר בערב, וקם בשעה שתיים לתלמודו. כך מידי יום ביומו. גם במוצאי שבתות. גם כאשר חבריו בישיבת 'חכמי לובלין' היו יושבים סביב שולחנות ערוכים בסעודת מלווה מלכה, ורבינו המהר"ם היה מיסב עימהם ומספר להם סיפורי חסידים שעה ארוכה, לא היה רבינו מאריך שבת. היה נוהג לאכול כזית חלה כדי לצאת ידי חובת מלווה מלכה, וממהר לעלות על משכבו, כי בשעה שתיים כבר נהג לקום וללמוד.
פעם עבר המהר"ם בבית המדרש בשעה שתיים וחצי לאחר חצות, והנה הוא רואה את התלמיד מווינה ההוגה על תלמודו. פנה אליו הרב מלובלין ואמר לו: ראה כמה אתה משחיר עצמך על דברי תורה! השיב התלמיד בחריפות לשונו, ואמר מיניה וביה: "אכן, שחורה אני ונאווה"…
אף פעם רבינו לא ישן בצהריים, ולעולם לא הצליח להבין כיצד ניתן סתם כך לנוח באמצע היום ללא כל סיבה רצינית של חולי, או משהו בדומה. בהזדמנות אמר לנכדו הרה"ג רבי ישראל שטיינמץ שליט"א, כי בחמישים שנות חייו הראשונות התרגל שלא לישון באמצע היום, ואח"כ זה כבר היה לטבע שני שלו עד שהוא אינו מסוגל לכך.
שנים אח"כ זזו הארבע שעות, בערך משעה שתים עשרה עד ארבע בבוקר. כך מידי יום ביומו במשך עשרות שנים. רק כאשר הרופא פקד עליו לנוח יותר ביום, הסכים לישון עוד שעה אחת ביממה, וזאת יש לזכור, כשמדובר היה ביהודי בן מאה שנים, העמל ללא לאות יומם ולילה, ועל כתפיו מונחות שאלות חמורות וכבדות משקל מכל העולם היהודי. זאת מלבד כמובן מסירת שיעוריו וסדריו בישיבה ובפני בעלי בתים מדי יום ביומו.
תלמיד רבינו, הרה"ח ר' חיים יהודה ברנט שליט"א, מספר כי בעקבות זאת, גם הדריך רבינו את תלמידיו האברכים אשר שיחרו פניו לקבל הנחיות לחיים של תורה. והתווה בפניהם עיקרון בסיסי: לפנות לישון מקודם, כדי שיוכל לקום מוקדם לעבודת הבורא.
רבינו התבטא פעם ואמר: "אני יודע שיש אנשים שקוראים לי 'פוסק הדור' ואין ניחא לי בכך. אבל בדבר אחד אני מוכן שיקראו לי 'פוסק הדור' – כדי לעשות תקנה שיגמרו את השמחות מוקדם, וכל היום למחרת לא יהרס – בשביל זה אני מוכן שיקראו לי 'פוסק הדור' רק שישמעו לי"…
לגמור ש"ס באשמורת הבוקר
פעם סיפר רבינו לאחד מתלמידיו, ששאלו איך רבינו זכה לכזו ידיעת המופלאה בכל חלקי התורה הקדושה:
סיפר לו רבינו שעמל על כך רבות, את תמצית דם לשדו נתן בשביל תורה. הוסיף רבינו וסיפר באותה הזדמנות, שבישיבת 'חכמי לובלין' היתה התמדה נוראה, ובעקבות זאת בחורים לא אכלו ולא ישנו כדבעי עד שהיו בחורים שנפלו למשכב רח"ל.
החליט המהר"ם שפירא לסגור את האורות בישיבה, כל ערב משעה אחת עשרה עד חמש בבוקר, כדי שהבחורים יאלצו לתת מנוחה לגופם. והנה רבינו, שנפשו בערה באהבת תורה וכמהה להגיע לגדלות בתורה, נוהג היה לפרוש לשינה בשעה עשר, ולקום בשעה שתיים לפנות בוקר, כדי להתמיד בתורה הקדושה.
אולם כיון שלא היה אור בישיבה, נאלץ רבינו למצוא מקור אור כדי ללמוד. חיפש ומצא, שבפרוזדור של הישיבה השאירו אור קטן דלוק, למען לא יכשלו הבחורים בלכתם בחצות הלילה. התיישב שם והחל ללמוד את הש"ס כסדר, והספיק בשנות לימודיו בישיבה, לגמור שלוש פעמים את כל הש"ס…
– "נו", סיים רבינו ואמר על זו העובדה בפשטות האופיינית לו: "אם משקיעים זוכים בחסדי השי"ת גם לדעת"…
בדומה לזה סיפר הרה"ג ר' שמואל דוד הכהן פרידמן שליט"א ("מצווה ועושה" ח"ב, ע' תרצ"ד): "לפני כחמש עשרה שנים, זכיתי לארח בביתי את מו"ר הגאון בעל 'שבט הלוי' לסעודת מלוה דמלכה, ולכבודו של הגאון קראתי והזמנתי אלי ידיד נאמן שלי, שיבדלח"ט הגה"צ ר' דוד צבי מאיער זצ"ל, ראש ישיבת 'סטעמפארד'.
"לפני שהגיע הגאון בעל 'שבט הלוי', התכונן הרב מאיער לקדם פניו בחבילות שאלת וקושיות בסוגיא שלמד, וזכורני שכאשר הציע לפני הגאון בעל 'שבט הלוי' את שאלותיו, בכל שאלה שהציע, מיד פתח הגאון פיו בחכמה והחל מרצה תשובתו בבקיאות נפלאה כמעין המתגבר, מכל מקום שמוזכר ענין זה בש"ס ובראשונים.
"אח"כ הרהבתי עוז, ושאלתי אותו מהיכן זכה לכל כך הרבה אוצרות של תורה והשיב לי, עשרות בשנים קמתי בעוד לילה ולמדתי מסכת אחר מסכת עם הראשונים"…
(מתוך הספר 'ולא שבט הלוי בלבד')
3/338