"וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כ"ו, י"ב)
מאז היות מרן שליט"א עלם צעיר לימים, ההביל את ענייני העולם הזה בעיניו ודבק באור החיים. מכריו מגיל הנעורים מעידים, כי כבר אז היה מנותק בתכלית מתענוגות תבל, ושם את עיקר מגמתו בתענוג הנצחי.
מספרת בת דודו של מרן שליט"א, הרבנית יעקובוביץ שתחי', אשת הגאון רבי יצחק יעקובוביץ שליט"א, רבה של הרצליה, כי בימי ילדותו היה מרן שליט"א תקופה מסויימת בביתם ברוסיה, לאחר פטירת אמו ע"ה, וכאשר היו מחלקים לילדים מעט שוקולד, מרן שליט"א תמיד היה נותן לאחרים שיאכלו, והיה נראה כי עושה זאת מחמת פרישות [כשאמרו זאת לאחרונה למרן שליט"א, הגיב בענווה: "כל אחד יש לו את הדברים שהוא לא אוהב, אני מעולם לא אהבתי שוקולד!"].
רבי משה זייבלד, תושב העיר 'פרדס חנה' מספר, כי אינו יכול לשכוח את השבת הראשונה שהגיע מרן שליט"א לשבות אצל כלתו, בבית חותנו הגאון רבי יהושע זליג דיסקין זצ"ל. הגישו למסובים גלידה לכבוד בואו של החתן. אך מרן שליט"א, שמעולם לא נפגש עם מאכל מהסוג הזה, התפלא מדוע המאכל מוגש כל כך קר…
כך גם הנהגתו של מרן שליט"א עם בני ביתו ומקורביו, בלי שום השתררות והתנשאות מינימאלית. מעולם לא מבקש שום דבר גשמי מזולתו או מבני הבית, כשביכולתו לעשות זאת לבד, גם אם הדבר הוא לטורח עבורו. באמצע הסעודה אם צריך דבר מסויים, כגון מים מקצה השולחן, הוא קם ממקומו להביא מהצד השני, וכן הוא עד עצם היום הזה כידוע לבני הבית והמשפחה.
הנהגת מרן שליט"א כל השנים, לנהוג 'תענית הראב"ד', כשמשייר מכל דבר מאכל מעט בצלחת. הרבנית ע"ה היתה מספרת, כי במשך שנים היתה סבורה שאין לבעלה כלל טעם באוכל, מפני שכל אוכל שהיתה מגישה לפניו, היה אוכל את שניתן לפניו לא פחות ולא יותר, ובלא שינוי ממאכל למאכל. עד שביום אחד הכינה תבשיל טעים במיוחד, והנה היא רואה שמרן שליט"א משייר ממנו, אז הבינה שיש לו טעם באוכל…
הרבנית ע"ה סיפרה, כי לאחר נישואיה היתה מכינה לו לארוחת בוקר לחם ועגבניה בצידו. פעם אחת לא הכינה, וראתה את מרן שליט"א אוכל את הלחם עם תפוח… כששאלה לפשר הדבר, השיב לה: "לא הבנתי את השאלה, מה חילוק יש בין פירות לירקות?"…
אחד מצאצאיו הגיע פעם למעונו בשעת ארוחת הצהרים, ומרן שליט"א הוציא את המרק מהמקרר, הכניס לצלחת ואכל כך מבלי לחמם, וגם הגיש לאורח צלחת מרק. לאחר רגע קט פנה מרן שליט"א לאורח ואמר: "סליחה! בטח לך יש הבדל אם המרק חם או קר, אחמם לך אותו!".
סיפר הגאון רבי בנימין קורלנסקי זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים, כי בבחרותו היה לומד עם מרן שליט"א 'קדשים' בביתו עם עוד ארבעה בחורים, ואמר להם מרן שליט"א שישבו הם לפניו, כי ישנו כסא אחד רעוע, ורק הוא יודע איך לשבת עליו!
רבינו הגיע לשמחת בר-המצוה של בן אחיינו הגאון רבי ברוך דוב דיסקין שליט"א, מראשי ישיבת 'אורחות תורה'. הגרב"ד שליט"א הציע לו משהו לאכול, אמר לו מרן שליט"א: "כבר אכלתי מספיק בבית, ומעתה מה שאוכל הרי זה 'תאוות' גרידא", אמר לו הגרב"ד: "והלוא זוהי סעודת מצווה!", השיב מרן שליט"א בחיוך: "זו מצוה הבאה בעבירה!".
אחד מבני הישיבה, הביא למרן שליט"א כלי כסף מיוחד מאד במשלוח מנות. מרן שליט"א הניח את הכלי בביתו לזמן ממושך, קרוב לחצי שנה, מבלי להשתמש בו, עד שפגש את אותו תלמיד והשיב לו את הכלי חזרה…
בן אחד הנגידים המפורסמים שלמד אצל מרן שליט"א, היה מביא מידי שנה משלוח-מנוח מפואר מאד עם כלי-כסף יקרים. מרן שליט"א סירב באופן נחרץ, בכל פעם מחדש, לקבל את משלוח-המנות, והחזיר לו. שנה אחת החליט הבחור להביא את משלוח-המנות המפואר בלי שם הנותן, והוסיף שם בפנים מעטפה עם סכום כסף נכבד. לאחר זמן קרא מרן שליט"א לאותו בחור, והחזיר לו את משלוח המנות. תמה הבחור מנין ידע ראש הישיבה שממנו התקבל המשלוח? השיבו מרן שליט"א: "עשיתי הרבה שיעורי-בית, זה לא היה לי קל לדעת מי נתן זאת!". אז הוסיף מרן שליט"א משפט מפליא: "מימי לא נהניתי ממתנת בשר ודם!!".
באחד מימי בין הזמנים נסע מרן שליט"א לנפוש בטלז-סטון. בני הבית ניסו להפנות את ליבו אל המקום בו הוא שוהה: "זוהי וילה מפוארת מאד בעלת שלוש קומות, חדרי פאר בה לרוב, ומרפסות נרחבות הפונות אל נוף עצום מרהיב ביופיו". אולם נראה כי דברי ההתפעלות לא עשו רושם כלשהו על מרן שליט"א. מה מאד נדהמו בני הבית לגלות בתום החופשה, כי מכל חדרי הוילה המפוארת, שהה מרן שליט"א בשני חדרים בלבד, בחדר בו ישן ובחדר בו למד. שום חדר או מרפסת מן הבית רחב הידיים, לא ראו עיניו. כשהתפלאו השיב מרן שליט"א כמתמיה: "לשוטט בדירה? וכי איזו תועלת רוחנית ניתן להפיק מכך?…". בשנה אחרת כשהגיע מרן שליט"א לוילה מסויימת, שהועמדה לרשותו לימי בין הזמנים, אמר בהחלטיות: "כאן איני שוהה!", והלך לבית נכדו המתגורר ברחוב 'עזרת תורה' בירושלים, שם שהה במשך זמן הנופש…
(מתוך החוברת 'אדיר במלוכה')