"אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (שמות כ"ח, ג')
לימוד א' ב' בדרך המסורה לנו מאז קבלת התורה בהר סיני
ראיתי מכתב מהרב וואזנר בעל שבט הלוי זי"ע, שלפני שמחזירים יהודי בתשובה, צריך ללמוד אתו עוד פעם כ"ב אותיות התורה א' ב' וכו', וכן אני נוהג בעסקי עם בעלי תשובה.
טעם הדבר מבואר ב'יטב לב' בפרשת בא, כי שיטת הלימוד שאנו לומדים בחיידר מזה מאות ואלפים שנה, הוא שהמלמד מראה לתינוק את צורות האותיות א' ב', ומלמד אותם, האות הזו א' היא אלף, הב' היא בית, הג' היא גימל, אח"כ מלמד אותם לומר קמץ, פתח, ואח"כ מצרף א' עם קמץ, ומלמד אותם לומר קמץ אלף אָ, פתח אלף אַ.
לפני מאה שנים המציאו המשכילים שיטה חדשה, שמראים לתינוקות אותיות, ואומרים לו להוציא הברת האותיות, א' ב' ג' כמו בניקוד שווא. ואח"כ כשמלמדים אותו הניקוד, אין אומרים 'קמץ אלף אָ, פתח אלף אַ' אלא אותיות מנוקדות בלבד, כזה: אָ אַ וכו'. ולכן לומדים המודרניים ואלו המתקרי 'דתיים'.
גדולי ישראל לחמו בזה נורא נוראות, והרש"ב מלובאוויץ אמר שמי שילמד בשיטה כזאת יהיה כופר באלקי ישראל. והבני יששכר (כסלו מאמר ג') קורא לזה 'שיטת הגויים', כי הגויים אין אצלם מילוי רק אומרים איי בי סי, בלי מילוי אלף, וכן דבליו (W) שיש לו מילוי, אך בעצם הקריאה הוא 'אווה', בלי מילוי.
קדושת לימוד אלף בית כדרך שלימדונו רבותינו, שומרת על הילד לכל ימי חייו שיידבק באמונה גם בתורה שבע"פ, כי האותיות הקדושות הן בתים, ואותיות הגויים הן רק אבנים, כי אצלנו האותיות 'מולידות' כי באמרך אות א' על כרחך אתה מושך עוד ב' אותיות למילוי, ל' ף', אך אצלם הוא איי בי סי (C,B,A), ומביא ה'יטב לב' וכך איתא בשם כבוד האדמו"ר ר' מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל (הובא באגרא דפרקא אות ערב) "'והסירותי את לב האבן מבשרכם', שאותיות ולשונות הגויים הן אבנים, היינו כל אות עומדת בפני עצמה אה בה, אך אצלנו אות אלף לבד היא בית, א'ל'ף'. וכן ב'י'ת'".
ואומר הייטב לב (שם) דאיתא במשלי (כ', י'-א'): "אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם". ובפשטות הכוונה למידות ומשקולות.
"גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם", מה שייך אבן ואבן לגם במעלליו יתנכר נער, אוזן ועין וכו'? אלא שאבן ואבן היא דרך אותיות הגויים איי בי סי, שהן אבנים ולא בתים, אך אצלנו כל ערך של אות יקרה מאד, למשל אלף הוא א', ועם מילוי הוא קי"א, ומילוי דמילוי הוא רס"ו אלף, למד, פא, אך כשמייבשים את הא' בלי מילוי, יש לה גבול וסוף. לכן לא כמו עמי הארץ הסוררים, שפורצים גדרי המורים ורוצים ללמוד בדרכיהם, הישר בעיני ה' ימנע רגלי בניו מהם, ומי שלמד א"ב לפי שיטתם נעשה אפיקורס.
והטעם כי יסוד הדת שלנו בנוי בדרך שאין רק תורה שבכתב, כל פסוק בתורה שבכתב, יש לו פירוש בתורה שבע"פ. מי שלומד רק תורה שבכתב ומבין את זה בגובה עיניים, נופל למינות ואפיקורסות. אנחנו יש לנו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ע"פ תורה שבע"פ.
ולכן כשלומדים א' ב', ילד מה אתה רואה? לא רק א' אלא 'אלף', לא רק ב' אלא 'בית'. אפי' שליד צורת אות א' לא כתוב 'לף', אבל הוא מאמין לרבי בחיידר שצריך לומר 'אלף' ולא רק א' כדרך אומות העולם. כי מוכרח ללמוד מרבו איך לומר, אפי' שלא כתוב 'לף', לא הכל צריך שיהיה כתוב! אות אחת א' אתה רואה, אך רוב אותיות 'לף' – אתה מאמין לרבי שלך. כך החומש הקטן שלנו, יש הרבה יותר ממנו בתורה שבע"פ, ארוכה מארץ מדה.
החינוך שלנו לתורה שבע"פ מתחיל מהיום הראשון בחיידר, כשהוא בן שלוש ומלקק הדבש של האותיות. שם כבר קיבל חינוך לתורה שבע"פ. וזהו ניגון ארוך 'קמץ אלף א', הניגון של תורה שבע"פ. והכל כלול ביום הראשון שלו בחיידר. ואם כבר ביום הראשון הכנסת לו חיבור של תורה שבכתב ותורה שבע"פ, אזי הוא הולך בדרך ישרה כל ימי חייו.
לעומת האפיקורסים שיש להם טענות על תורה שבעל פה, שהרי הם מאמינים בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ. זהו החילוק בין ישראל לעמים, ובין שומרי תורה ויראה לאחינו ישראל הרחוקים.
חז"ל אמרו 'דע מה למעלה ממך' – תסתכל איך הסבא שלנו למד. הם למדו באופן של 'עין רואה ואוזן שומעת', לא רק עין רואה בלבד, אלא האוזן שמעה 'לף' ולא רק א'. ואז 'כל מעשיך בספר נכתבים', שתלמד אח"כ תורה שבע"פ לדעת איך נוהגים. זה שאמר שלמה: 'אבן ואבן הוא תועבת השם', אם הא"ב הוא רק אבן ולא בית, 'גם במעלליו יתנכר נער', ותראה שאין זך וישר פעלו. כי אינו לומד עם אוזן שומעת, רק עם עין רואה בלבד…
וכן פי' זקני הישמח משה' "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"- יש כאן שני ציוויים: אחד הוא 'כתבו לכם', והשני 'שימה בפיהם'. רק בשניהם יחד תוכל להדריך בניך בדרך הישר.
והנה כשפתר יוסף הצדיק את חלום פרעה, הרי לא ידע פרעה לשה"ק, והמלאך גבריאל לימד את יוסף כל השבעים לשון, ויוסף לימד את פרעה לשה"ק. הרי תחילה לומדים כ"ב אותיות א' ב', ופרעה לא הבין מה זה אלף בית, מה זה אלף, הרי לא למדתי בינתיים 'לף', ופרעה לא הבין אותו כי הוא למד איתו כמו בחיידר, אלף בית, ומ"ש בגמ' סוטה 'ולא הוה גמר', שפרעה לא הבין את הלשון שיוסף הצדיק לימדו, כי הוא רגיל רק ב-ABC, עד שנשבע יוסף שלא יספר שפרעה לא ידע לשה"ק.
והטעם כי 'אלף בית' יכולים ללמוד רק עם ילד מבני ישראל, ולא עם פרעה, לכן לא הבין, כי דרכו של פרעה שאינו מאמין רק במה שהוא רואה בעיניו, ולכן קרא פרעה ליוסף 'צפנת פענח' ופי' התרגום 'גברא דמטמרן גליין ליה', היינו שלומד א'לף ב'ית. אפי' שכתוב רק א' ב', הוא לומד דברים שלא כתוב. פרעה לא יכול להתמודד עם הדרך הזאת. כי הוא האמין רק בשם אלוקם ולא בשם הוי"ה, כי בעיניים רואים הטבע בגי' 'אלקים', השמש עולה ושוקעת כל יום, אך יהודים מאמינים שיש בורא ומנהיג לכל הברואים, אין שמש עולה, רק ה' לבדו עושה הכל, הוא שם הויה ב"ה.
ולכן מי שלומד א' ב' ג' ולא אלף בית גימל, הרי הוא כופר ואפיקורס, שלומד רק מה שרואה בעיניו ולא מאמין במה שלא כתוב. ומעתה מובן מדוע שכשמחזירים יהודי בתשובה צריך ללמוד איתו מחדש אלף בית.
ועתה מובן מה שהגויים קוראים לאותיותיהםABC לעומת מלמדים דקדושה, שאומרים שהם לומדים אלף בית, מדוע לא המשיכו לומר ג' אותיות, אלף בית גימל, כמו הגויים שמזכירים 3 אותיות. אלא שהמלמד דקדושה אומר כך, אני לומד עם התלמידים אלף שנהיה בית, שאינו רק אבן אות אחת אלא בית של ג' אותיות א' ל' ף' שהוא בחי' הבתים ולא אבנים בודדים כדרך הגויים הנפרדים.
וזוהי דוגמא אחת מני אלף, שאנו לומדים מזמן אברהם אבינו עד קבלת התורה עד היום הזה, ואנו צריכים להיזהר שלא לשנות לשום שיטות חדשות, כמו שאמרו הצדיקים שמי שמשנה בזה, נופל לכפירה ואפיקורסות, כי כשלומדים אלף בית מאמינים בהשי"ת בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, וכן בכל הפרטים שאנו מחנכים את בנינו.
(מתוך העלון ממשקה ישראל יתרו ע"ט)