"וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא י"ד, א')
הכתובת 'פנים מאירות 2' מוכרת עשרות שנים לתלמידי ישיבת 'תורה אור' לדורותיה, ככתובת של ראש הישיבה. לתושבי קרית מטרסדורף – ככתובתו של המרא דאתרא, ולכלל עולם התורה ככתובת של זקן ראשי הישיבות, גאון מופלא בתורה, יראה והוראה, הגאון הגדול רבי חיים פינחס שיינברג זצ"ל. שוחחנו עם השכן הוותיק, הגאון רבי ישראל גנס שליט"א, שארבעים ושבע שנה גר בשכנות עם הגאון הגדול זצ"ל!
מה ראיתם כשכנים בבנין? שאלנו…
"ראש הישיבה זצ"ל והרבנית ע"ה היו כאב ואם לבנין. קשרי ידידות ואבהות. השתתפות בשמחות, התייעצות בכל דבר כמו טיפול רפואי וכדומה. תמיד התפלל וברך בחום. זאת במישור הכללי כשכן. במישור האישי היה נוסע מידי שנה ממחרת פורים עד אמצע אייר לחו"ל עבור הישיבה הקדושה, הוא הרגיש באחריות להשאיר את הקריה תקופה ארוכה שכזו ללא מורה הוראה, וביקש ממני (לפני למעלה משלושים וחמש שנה) שקצת אמלא את מקומו. זכיתי אבלחט"א להיות יד ימינו בכל מה שקשור לקרית מטרסדורף המעטירה. אנו כעת בבין הזמנים של ערב פסח, ובמשך השנים בימים אלו היו באים לא רק שאלות, אלא רבים שבאו לקבל הדרכה. הוא היה אב לתלמידיו".
אב לתלמידיו, מאי משמע?
"אני פוגש תלמידים שלו מלפני חמישים שנה, שעד היום הזה מרגישים תלמידים ודבוקים בו תמיד לאורך השנים. כשהוא בא להתגורר כאן הוא הגיע עם עשרות משפחות, והקריה קיבלה צביון אמריקאי בגלל משפחות אלו.
"היה לי אבלחט"א גם קשר רציף אתו בנוגע לדיני תורה, כשצרף אותי פעמים רבות לדיני תורה שהתקיימו במעונו. מדהים היה לראות את חכמתו ופקחותו העצומה בדיני תורה, כשהיו בעלי דינים קשים. זכורני פעם – לפני הבוררות ביקש קנין סודר ואמר לבעל דין: 'זה לא סתם קנין סודר, זה קנין סודר של מאה טליתות'… הוא הפחיד אותם לקבל את זה…
"היתה לו מתיקות בדיני תורה, ותמיד רצה להגיע לפשרה. היה פעם דיון בערב חג הסוכות, ובעל הדין רצה פסק ולא פשרה, אז הוא שאלו: 'קנית אתרוג כבר?' הלה השיב בחיוב. 'כמה שילמת עליו?' והלה נקט בסכום. 'אה, אתה מחבב מצוות, אביא לך עוד מצווה: מצווה לביצוע!' וכך דאג תמיד בחכמתו לעשות פשרה…
"זאת ועוד, ראינו אצלו רבות את ה'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'. ראינו לא פעם שבאו זוגות שלא נפקדו והיה מבטיח שיפקדו. לא מברך אלא מבטיח! בהזדמנות שאלתי אותו מהיכן יש לו את כח הברכה, ואמר לי ששמר על פיו מילדותו. תמיד הוא ביקש במעמד הברכה שייתנו צדקה. פעם תמהתי בפניו: האם זו ברכה תמורת כסף? והוא הביא את דברי הגאון במשלי, שברגע שמקיימים מצוות צדקה יש כוח לברכה לחול, ואני הרי מבקש כסף עבור בני תורה עבור הישיבה!
"הוא היה פעם אצל מרן הסטייפלר זצוק"ל, שנתן לו את ספרי ה'קהילות יעקב'. כששב לירושלים, שלח את ספריו ומרן הסטייפלר אמר לנכדו: 'דעו לכם שהוא צדיק הדור!'…".
אחרי עשרות שנות היכרות, מה אתם יכולים לציין מדמותו?
"הגמרא במגילה אומרת ששאלו במה הארכת ימים וענה: 'שלא הקפדתי בתוך ביתי ולא עמדתי על מידותי ולא הלכתי ד' אמות ללא תורה וללא תפילין'.
"מעולם לא הקפיד על הרבנית. תמיד כשבא הביתה האיר לה פנים, ופעם לפני כמה שנים כשחלתה נכנס ואמר לה 'שלום' ולא ענתה לו. נדהם ואמר: 'כמעט שמונים שנה שלא קרה כזה דבר!'. התברר שהיא קיבלה אירוע מוחי… לא עמדתי על מידותיו איך שמחל! יודעים גם אצל בני תורה שלפעמים יש קפידות ותמיד מיד ביקש מחילה. בר"ה היה בוכה ומבקש מחילה מכולם. לא הלך ד' אמות ללא תורה ותפילין, מהנץ עד אחרי השקיעה לא הוריד תפילין ולא הסיח דעתו!
"ראינו אצלו בקביעות התמדה עצומה. תמיד ישב ולמד! הנהגותיו בקדושה – לא דיבר בשבת חוץ מפעם אחת, שרבנית חשובה לא רצתה לאכול ביום כיפור, רק אם הרב יפסוק, והוא שכנע אותה! כל הנהגתו היתה בקודש. התפילות בהשתפכות הנפש, המוסף בימים נוראים. בכלל הוא הוסיף לקריה כולה בעצם הישיבה שהביא למקום. לא רק שראו את הרב ומורה ההוראה, אלא הנהגותיו בישיבה עצמה, והמון באו להתפלל וללמוד בישיבה! הכל בזכותו!
"הוא טרח על קיום הישיבה עד סוף ימיו ממש. שאלתי אותו איך נסע בגיל מאה, אמר לי בכאב שהוא גולה ממקום תורה- אבל בשביל הישיבה. אמרתי לו אולי הבן הגאון רבי שמחה שליט"א ייסע, אמר לי 'ואת יהודה שלח לפניו'… וכשחזר אמר לי: 'באמריקה יש לאנשים מקרר מלא, רק כאן המקרר של האנשים ריק אבל חם! מה אני יכול לעשות, אני חייב לנסוע!'…".
מספרים רבות על ברכותיו…
"בליל שבת עשרות באו להתברך אחרי התפילה, וכל ילד קטן הוא ליטף. באה אמא חצי שעה אחרי שכולם יצאו, ואמרה בבכי שבנה מתחצף. אמר: 'תביאי אותו עכשיו!'. הוא ליטף את הילד ואמר לו: 'לא מתחצפים לאבא ואמא!', בסבלנות בענווה ובחום…
ביקשנו מילה לסיום מהגר"י גנס שליט"א
"אמר לי פעם על הפסוק: 'ונשא אהרן על שני כתפיו לזיכרון' היה הרי ששה משמותם על כתף אחד וששה על כתף שניה. צריך כתפיים רחבות! ואחר כך יש עוד פסוק: 'ונשא אהרן את שמות בני ישראל… על לבו לפני ד' תמיד'. גם למי שיש כתפיים רחבות יש נשיאה אחרת – בלב!
"ונאים הדברים למי שאמרם. איך שנשא את הכלל על ליבו, תמיד ללא כעס ותמיד בסבלנות ובסבר פנים יפות, כפי שהיה אומר האוה"ח הקדוש, שטיפת הדיו שנשתיירה למשה בענוותנותו, ממנה קרנו פניו. הענווה הגדולה של רבינו חיים פנחס – ממנה זרחו קרני הודו והאיר לשכונה ולדרים בה!"…
(מתוך מוסף שבת קודש ניסן תשע"ב, מתוך כתבתו של ב. ראם)