הרב בנימין גולד
"הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (תהילים קי"ד, ד')
אנו נמצאים כעת בערב חג מתן תורה. ננסה לברר קצת מהו הכח העצום שזכינו לו ביום קבלת התורה, וכשנדע ונפנים זאת הרי השמחה והרצון שלנו, לחזק אצלנו את קבלת התורה האישית של כל אחד, תהיה גדולה ומכופלת.
לפני שנתיים בערך, התחוללה רעידת אדמה עוצמתית ביותר בנפאל. הרס רב ביותר, אלפי הרוגים, נורא ואיום! כמו כל אירוע חדשותי ודרמטי, גם אירוע זה תפס את הכותרות בכל האמצעים התקשורתיים והכתובים, תמונות, כתבות, דמעות, התרגשות, וכל הנלווה, כמו שהעיתונאים יודעים לעשות. אבל כל אחד מאתנו, כשקרא את הידיעות, חשב לעצמו 'נאבך, מסכנים הנפאלים על האסון שלהם', ובזה הסתכמה שייכותו לאירוע הטראומתי הזה לעם הנאפלי.
אבל תשמעו טוב: כשבאו למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, וספרו לו על מה שקרה שם בנאפל, הוא התעצב מאד, ואמר: "כל זה נעשה בשבילנו, כדי שנתעורר!". כן! הוא, שראשו מוצב השמימה, הרגיש מיד כי זה לא אירוע של העם הנאפלי, זה אירוע כאן, של לומדי התורה בבני ברק וירושלים!!
האמת, כשאנחנו שומעים את הסיפור הזה, אנחנו אומרים לעצמנו: 'כן, ודאי, הכל נעשה בשבילנו' וכו', אבל האם באמת הרגשנו כך, מיד ששמענו על האירוע בנאפל? האם מיד קשרנו זאת למצבנו כאן בארץ ישראל? מדוע באמת לא? אף שאנו מאמינים שכך היא האמת!
אני רוצה לתת מבט חדש ואמיתי, שאולי יתן לנו קצת, טיפה מן ההרגשות שמרגישים גדולי ישראל כשקורה אירוע בקצה העולם:
מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת 'חברון' בירושלים, היה מרבה לחזור בישיבה על דברי הרמב"ן בפרשת יתרו, על דברי הפסוק בתהילים "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" – אומר הרמב"ן: כמו שתחילת הפסוק, שנאמר על קריאת ים סוף והירדן, הוא אמת לאמיתה, ולא נכתב בלשון משל ושנינה, שהרי כולנו יודעים שהיתה קריעת ים סוף והירדן, וקרה שינוי הטבע הענק הזה, כמו כן סוף הפסוק – "ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן"- שנאמר על זמן קבלת התורה – הוא אמת לאמיתה, ולא משל ושנינה!
היה ר' יחזקאל זצ"ל חוזר ואומר: תראו איזו שמחה גדולה היתה בעולם! כל ההרים והגבעות בכל רחבי העולם, האוורסט בנאפל, האלפים בצרפת, הרי אורל ברוסיה, יחד עם החרמון והתבור בישראל, פצחו כולם בריקוד אחד ענק ומשותף, פשוטו כמשמעו! 'הורה'! וכן כל הגבעות ברחבי העולם עשו 'טאנץ' אחד גדול מרוב שמחה! לדמיין מה היה בעולם באותו זמן? הידיעה הזו דיה, בשביל לחזק בלבנו את הרצון והשמחה, במה שזכינו שהקב"ה נתן לנו את התורה, ונותן לנו בכל שנה ושנה מחדש את האפשרות לקבל את התורה!
מה באמת ענין השמחה של ההרים והגבעות? וכי הם לומדים ומקיימים את התורה? עד כדי כך שהם ארגנו בכל העולם ריקודי חוצות בכל מדינה?
ישנו דבר נפלא ביותר שכתוב במהר"ל: כל מעשה בראשית היה תלוי ועומד עד מתן תורה, ומשנתנה תורה – ניתן סדר בעולם ובכל מעשה בראשית. יש תורה – יש סדר בעולם, אין תורה – יש חורבן בעולם, אין תורה – אז אין סדר בעולם, ומגיעים חורבנות, ובמקום שההרים והגבעות ירקדו כאילים, ההרים והגבעות ירעדו כעלים…
מעתה מובן לנו היטב, למה ההרים והגבעות רקדו כאילים בעת קבלת התורה: כי עד אז לא היה להם קיום כלל, והם היו תלויים ועומדים, ומשניתנה תורה יש סדר בעולם, וההרים והגבעות וכל מעשה בראשית עומד וקיים, אבל כל עוד יש תורה, וכשאין תורה – חורבן והרס בעולם רח"ל.
אם אנו יודעים ידיעה זו, אפילו שלא חיים אותה באמת, אבל עצם הידיעה כבר מספיקה, כדי שכשיספרו לנו על תגובתם של גדולי ישראל לרעידות אדמה שיש בעולם, או כל אסון טבע אחר רח"ל, אז נבין את התגובה המיידית שלהם לדבר: זה קשור אלינו, זה בגללנו, זה בשבילנו, כי כל מעשה בראשית קיים, ויש לו סדר בגלל לימוד התורה, כשחסר בלימוד התורה אין סדר במעשה בראשית, ורח"ל יש רעידות אדמה וחורבנות אחרים, ה' ירחם.
מבהיל כל רעיון, עד כמה שאנו מצד אחד צריכים לשמוח על הכח העצום שיש לנו ביד לקיים את הבריאה בכח לימוד התורה, כמה צריכים לשמוח על כך, שהקב"ה נתן לנו תורת אמת, נתן לנו לעסוק בנצח, בקיום, ולא סתם בהבלי הבלים ודברים ריקנים, ומצד שני כמה אחריות יש לנו בכך…
●●●
אני רוצה להוסיף דבר נפלא ועוצמתי: ה'אור החיים' הקדוש שואל שאלה עצומה: מדוע נקבע לכל הדורות זכר לקריעת ים סוף, שהיה נס עצום של שינוי סדרי בראשית, שהים נבקע באמצעו ונהפך ליבשה? הרי מצינו עוד נס גדול כזה, שנעשה לרבי פנחס בן יאיר, שנבקע לו הירדן ממש כמו לבני ישראל, ומדוע לא נקבע זכר לנס הגדול הזה? הרי נס כזה שנעשה ליחיד – יש בו אף יותר התפעלות!
ואומר ה'אור החיים' הקדוש יסוד עצום: נס קריעת הירדן לרבי פנחס בן יאיר – היה לאחר מתן תורה, במתן תורה השתעבד כל הטבע בעולם לעמלי התורה באמת, ומשכך, אין זה נס כ"כ גדול, שהירדן נבקע לעמל תורה גדול כזה, כמו רבי פנחס בן יאיר. אבל נס קריעת ים סוף, היה לפני מתן תורה, ואז עוד הטבע לא השתעבד לעמלי התורה (מעשה בראשית היה תלוי ועומד עד מתן תורה, כלשון המהר"ל), וא"כ דבר כזה, שהטבע משתנה והים נבקע, הוא אירוע היסטורי עצום ורב, ועליו יש לעשות זכר לדורות, כדי לראות את האמונה וההשגחה העליונה!
ישנו מעשה מרטיט, שסיפר איסר הראל, שהיה ראש המוסד הראשון של מדינת ישראל. הוא היה, כידוע, אדם חילוני, אבל בילדותו הוא היה שומר מצוות, וזכה לגור בעיר דוינסק, עירו של מאור הגולה רבי מאיר שמחה, בעל ה'אור שמח', שהיה גדול שבדורו. בעיר זו היו גרים עשרות אלפי יהודים וגויים. ליד העיר עבר נהר גדול. קרה פעם שהנהר החל לעלות על גדותיו, עלה ועלה, וכל העיר רעשה וחרדה. הנה, הם רואים למול עיניהם את כל מעשה ידיהם טובעים בגאות הנהר, וכולם – גברים ונשים – התגייסו בכוחות עצומים, להרים כמויות של שקי חול בגדות הנהר, כדי לחסום את גאותו.
אך הנהר גיחך למאמצים שנעשו, והמשיך לגאות ולעלות. כשראו שכלתה אליהם הרעה, רצו ראשי הקהל היהודים לרבה של העיר, הגאון הקדוש רבי מאיר שמחה, שהיה שקוע בלימודו ברוב עמל ויגיעה. הם סיפרו לו על המצב הנואש, ועל כך שחייהם של אלפי יהודים ותושבי העיר בסכנה אמיתית, ועוד מעט וכולם רח"ל יכחדו, הם, טפיהם וכל רכושם.
קם רבי מאיר שמחה, ואץ רץ לעבר הגבעה המשקיפה על הנהר. היהודים ושאר תושבי העיר מלווים אותו בעיניהם, ומייחלים לראות מה יעשה החכם היהודי הקדוש.
ואז הרים האור שמח את קולו, ואמר: "נהר נהר! אני המרא דאתרא כאן! ואני גוזר עליך בגזירת וכח התורה, שתרד מיד מגאותך!". באותו רגע החל הנהר לרדת מגאותו, והעיר ניצלה מחורבן מוחלט…
מספר איסר הראל, שכל העיר געשה ורעשה מכוחו של החכם היהודי, והוא כותב שהיה קידוש ה' גדול מאד בעיני כל הגויים, שדברו על הכח שיש לחכם היהודי, בכח תורתו, לשנות סדרי הטבע ולשלוט עליו.
זה סיפור שמחדד לנו את דברי ה'אור החיים' הקדוש, שמזמן מתן תורה – הטבע נשלט על די עמלי התורה. לא רק שכל סדרי בראשית קיימים בזכות התורה, אלא שלעמלי התורה ניתן כח מיוחד, לשלוט על איתני הטבע, כשצריך בכך.
כמה שמחה יש לנו, שאנו זוכים בכל שנה, שניתנת לנו האפשרות לקבל את התורה, לעמול בה, ואם נתאמץ אז גם נזכה לכח התורה הניתן לעמליה.