סיפור מופלא שמענו מפיו של בעל המעשה: מעשה באברך יקר, בן חו"ל שעלה עם משפחתו לארץ ישראל. אותו אברך – אין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה! אף בני ביתו דואגים שיוכל לעסוק ולשקוד בתורה הקדושה ללא שום הפרעה! מיודענו חי באופן מחושב אך מרווח, ומעולם לא הרגיש מחסור, ואף הצליח לחסוך מדי חודש בחודשו סכום משמעותי בגמ"ח המקומי.
שנים עברו, המשפחה גדלה, והבית הקטן בעל שלושת החדרים היה קטן מלהכיל את המשפחה הגדולה. משכך החליט האברך לנצל את אופציית ההרחבה שהיתה בביתו, ולהרחיב את הבית בעוד שני חדרים נוספים. אותו אברך, לצד שקידתו ועמלו בתורה, נחשב תמים מאד בענייני העולם הזה, מה גם שלא היה 'ישראלי' שורשי… ולכך חשב, שהעיסוק עם בעלי מלאכה הוא דבר פשוט מאד…
ממחשבה למעשה: בירור קצר העלה כי הוא הספיק במשך השנים לחסוך מאה ועשרים אלף ש"ח! לאחר מכן פתח ספר טלפונים וחיפש אחר קבלן שיפוצים. והנה צדה את עינו פרסומת: "גמ"ח שיפוצים! בניה ושיפוצים. מחירים מיוחדים לאברכים!". יותר טוב מזה כבר לא יכול להיות! כך חשב…
התקשר לטלפון הרשום בתחתית המודעה, והזמין את "גמ"ח שיפוצים" לבקר אצלו ולתת הצעת מחיר! לאחר כשעה נחת אצלו יהודי עב בשר בעל זקן ארוך ועיניים יוקדות, שבמבט ראשון הבין שנפל לידיו 'טרף קל'. לאחר ש'הקבלן' ראה את היקף העבודה, ניסה לדובב את האברך ולבדוק כמה הוא מוכן לשלם…
האברך בתמימותו הודיע וביקש: יש לי רק מאה עשרים אלף שקל – אנא ממך התחשב בי! (למען האמת, מחיר השוק של שיפוץ שכזה לא עלה על שמונים אלף ₪). "גמ"ח שיפוצים" חייך, ואמר: "תראה, בעיקרון הייתי לוקח על עבודה מורכבת כזו מאה שישים אלף שקל, אך כיון שאני רואה שאתה אברך צדיק, אקח לך רק מאה עשרים אלף – רק אל תספר לאף אחד על המחיר המיוחד…" האברך התרגש מאד, וחיבק את הקבלן תוך שהוא מודה לו על "ההתחשבות וההנחה הגדולה"!
עוגיות ומשקה קל הונחו על השולחן לרגל "מעמד הסיכום על השיפוץ", ותוך כדי לגימת כוס משקה מוגז נוספת – ענה הקבלן 'בנחת' על שאלותיו של האברך: "לא, לא צריך חוזה. תבין, בין בני תורה לא עושים חוזה"… "בישראל נהוג לשלם הכל בהתחלה, אבל אתה יכול להשאיר אלף שקל בשביל הסוף…". "תבין, המחיר שנתתי לך הוא מחיר למזומן בלבד". – "ברגע שאתה משלם, מתחילים עבודה".
שעתיים עברו, ומיודענו חוזר מהתרוצצות לפרוט המחאה גדולה, ובידו מאה ותשעה עשר אלף שקלים במזומן! הקבלן מיד הגיע. במחווה מיוחדת הכריז: אני אפילו לא סופר את הכסף, אני סומך עליך!
לאחר כחצי שעה הופיע בביתם הקבלן כשלצידו עובד ישמעאלי שפטיש גדול בידו: "תכירו את סעיד אבו מחמד. כעת, ביחד נפרוץ את הקיר החיצוני, ומחר נתקדם עם צוות מורחב!". שעה עברה, והקיר החיצוני נפרץ כשגל חום חודר דרכו לבית. "צריך לנוח קצת. הפסקת קפה", הכריז הקבלן, תוך שהוא יורד עם סעיד "לנוח קצת ברכב".
המנוחה ברכב התבררה כארוכה מאד… הקבלן לא חזר יותר! נעלם… הטלפון שלו נותק, ומהחברה הסלולרית נאמר "הקו אינו פעיל". מסתבר שיותר זול להחליף קו טלפון, מלהחזיר למעלה ממאה אלף ש"ח.
שבועות עברו. כל הניסיונות להשיג את 'הקבלן', לא עלו יפה. בעצת רב פנה למשטרה בתלונה, ושם התברר לו שדפוס הפעולה מוכר, והוא לא הראשון שנפל בחלקלקות פיו של "גמ"ח שיפוצים" – "אוהב האברכים", אך הנ"ל עדיין לא בא על עונשו עקב "חוסר ראיות".
הכאב היה גדול. מצד אחד סכום כסף שהלך לטמיון. ומצד שני הבית נשאר קטן וכעת אין כסף להרחיב. וכל מה שנשאר זה מעטפה ובה אלף ש"ח, שהקבלן 'טוב הלב' הסכים לדחות לסוף השיפוץ…
בלב כאוב נסע ללשכת הגזית של דורנו – מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, לקבל את ברכתו ועצתו. מרן מקשיב, ושואל: "כמה כסף נשאר לך? והאברך עונה "אלף שקל". אחד מבני הבית מציין באוזני מרן שמדובר באברך מתמיד במיוחד! מרן מחייך, הרי למי שעוסק בתורה יש את הברכה והשפע שלו, ואז אומר מרן: "אתה תשפץ באלף שקל!".
האברך מופתע: הרי אלף ש"ח לא מספיק אפילו לסתום את החור ש"גמ"ח שיפוצים" פרץ בסלון… אבל באמונת חכמים שהורגל בה – אינו שואל שאלות!
שבוע עבר, ואין חדש. אך מיודענו הצדיק אינו מודאג. מחדיר הוא בבני ביתו אמונת חכמים, וכולם רגועים ושמחים וממתינים לבוא הישועה.
בצהרי היום דפיקות בדלת. בפתח עמד אדם צעיר ולא מוכר. "שלום, שמי גבי", הוא מציג עצמו, וממשיך: "אני קבלן שיפוצים, ומזה זמן מה אני עובר ליד ביתכם ורואה את הפתח הפעור בחזית הבית, אולי אתם צריכים עזרה? שמא נתקעתם באמצע?"
האברך סיפר השתלשלות הדברים באריכות. גבי הציע את שירותיו: "אני כעת פנוי מעבודה, אם תרצו אוכל לעשות לכם מחיר טוב, מתוך התחשבות בעוגמת נפש שעברתם". מיודענו הבהיר לגבי הנחמד, שאין באפשרותו לשלם יותר מאלף שקלים… גבי צחק, כביכול שמע בדיחה טובה… "אתם מבין בוודאי, שבסכום זה לא ניתן לממן אפילו את הפיתה עם הזיתים לפועלים הערביים במשך זמן השיפוץ…"
גבי הלך לדרכו, כשהוא משאיר מאחוריו אברך מחוזק מאי פעם באמונת חכמים: "אני לומד תורה, ולכך ר' חיים הבטיח לי שיפוץ באלף שקל – אז בסוף יהיה שיפוץ באלף שקל".
לא חולפת שעה, ושוב גבי בפתח. כידיד ותיק הוא מתיישב מעצמו, ואומר בהתרגשות: "אומר לכם את האמת אני חדש בעיר הזו. במקום מגורי הקודם נחשבתי לקבלן מצליח וידי היו עמוסות בעבודה, אך כאן – משום מה עוד לא קיבלתי אפילו עבודה אחת… ניסיתי לפרסם בעיתון המקומי, אך לשוא. כנראה אנשים עדיין לא מכירים אותי. כעת חשבתי על רעיון שיעזור גם לי וגם לכם… החל ממחר בבוקר אכנס לביתכם עם פועלים, אשפץ את ביתכם באופן הטוב ביותר, וכך אנשים יכירו אותי. וגם אוכל לשלוח אליכם אנשים להתרשם מעבודתי… והמחיר: אלף שקלים בלבד, וגם זה רק בשביל שלא יאמרו שאני עובד בחינם"…
הפעם היה האברך זהיר יותר, ובשמחה הסכים ל'עסקה' רק בתנאי שהאלף ש"ח ישולם רק לאחר גמר השיפוץ… ואכן, למחרת עם הנץ החמה מופיע גבי יחד עם צוות מורחב, שעה לאחר מכן באה האספקה: 3 משאיות טעונות חומרי בניין! חודש עבודה מסיבי, וההרחבה הושלמה באופן מושלם – הרבה יותר מאשר חלם אי פעם! על הדרך, הוחלף גם הריצוף הישן בכל הדירה, ונצבעה מחדש – "שהדירה תראה דירה לדוגמא!".
סיכומו של דבר: הדירה הורחבה, שופצה ושודרגה בשווי כולל של למעלה ממאתיים אלף ש"ח, והכל במחיר של אלף שקלים בלבד! עד כאן הסיפור, על ברכה של שר התורה, לאברך העוסק בתורה, שיזכה לברכת התורה!
('פקודיך דרשתי' וזאת הברכה תשע"ט)
יפה מאוד!!
יפה מאוד!