לפני חמישים שנה בתקופת בין הזמנים, הגעתי לביתי שבלונדון, אחרי שלמדתי בהתמדה בישיבה במשך כל זמן החורף. הבעיה הייתה שלא הלכתי לישיבת בין הזמנים, מה שבימינו כל כך מקובל, ולבושתי בזבזתי את הזמן.
אל בית הורי הגיעו אורחים שנהגו להגיע אליהם בשנים האחרונות. זוג צעיר. האברך ראה אותי מבזבז את הזמן והציע לי ללמוד אתו חברותא. נענתי להצעה, וככה ישבנו ולמדנו הלכות מקוואות, בסוגיה של הבית יוסף "נוטפים שרבו על הזוחלין", סוגיה רחבה שעוסקת בשאלה אם מותר לטבול בנהרות.
אחרי כמה שעות של לימוד, ביקשה ממני אמי לנקות את ארון הספרים לפסח. עברתי ספר ספר, והנה אני רואה ספר נדיר שנכתב לפני שלוש מאות שנה (אז – היום שלוש מאות וחמישים שנה) ושמו "מגיד מישרים לבית יוסף".
הבית יוסף זי"ע, היה לו מלאך שהיה מגיד לו עניינים שונים, ובספר זה כתב הבית יוסף את דברי המלאך. הספר עניין אותי ורציתי לראות מה זה. פתחתי באופן אקראי, והנה, מה תוכן המילים שקופצות מול עיני? "מה שכתבת היום בסוגיה של נוטפים שרבו על הזוחלין והכרעת כשיטת רבינו תם, יפה יפה כתבת, יפה יפה הורית!"
ראיתי בזה חיזוק משמים. מסר ישיר ממרומים, ששמחים עם זה שלמדתי תורה.
ביום חמישי סיפרתי את הסיפור ב'קו השגחה פרטית' כדי לשתף את כולם בשמחה שהקב"ה שמח אתנו בימי בין הזמנים עם כל מילה של לימוד תורה. למחרת ביום שישי ראיתי באחד מבתי המדרש הגדולים שמתפללים שם בנוסח ספרד, סידור בנוסח אשכנז, ששייך לישיבה באזור מגוריי. החלטתי לקיים מצוות השבת אבדה, ולקחתי אתי את הסידור. נכנסתי לספריה בישיבה והנה אני רואה מהדורה חדשה של הספר מגיד מישרים לפרשות ויקהל פקודי, שם מסופר שהמהר"ם מרוטנברג מזכיר את הרבינו תם באותו ענין בדיוק של נוטפים שרבו על הזוחלין.
שנים שאני מחפש את הפסקה הזאת, ולא מוצא אותה, ובדיוק אחרי שאני מספר את הסיפור, הנה, בהשגחה, אני רואה את הדברים בפנים הספר באופן ברור ונהיר.
(גיליון השגחה פרטית קדושים-אמור)