ברכה על קליפת פירות
* קליפה הנאכלת בדרך כלל ביחד עם הפרי, כגון קליפת תפוח ואגס – ברכתה 'העץ'; אם משום שהיא עצמה נחשבת כחלק מהפרי, ואם משום שכמעט תמיד דבוק בה מעט מהפרי.
* קליפות הדר מסוכרות, שמקורן בפירות שלא גוּדלו במיוחד לצורך ייצור הקליפות, יש לברך עליהן 'שהכל'. ומרקחת של קליפת אתרוג עם סוכר ודבש, נחלקו הפוסקים אם דינהּ ככל קליפות ההדר.
* מאכל חמוץ או מר שאינו ראוי לאכילה, אין לברך עליו. ואם הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, יש לברך עליו 'שהכל', ואף אם מדובר בפרי העץ.
ברכה על פרי שלא בצורתו המקורית
* פרי שריסקוהו או מיעכוהו באופן שתואר הפרי וצורתו אינם ניכרים כלל – ברכתו 'שהכל'. ואם ניכרים מעט ברסק עצמו תואר הפרי וצורתו – יש לברך 'העץ' או 'האדמה'.
* על פי הכללים האמורים, הורו פוסקי זמננו לעניין מחית תפוחי אדמה, המכונה 'פִּירֶה' – שאם מיעכוהו במועך ידני – ברכתו 'האדמה', אך אם ריסקוהו ב'בלנדר' עד שנעשה נוזלי – ברכתו 'שהכל'.
* מיצי פירות ברכתם 'שהכל', כיון שאינם נחשבים כחלק מהפרי. ואף הנוזל הנמצא בתוך הפרי ללא סחיטה – ברכתו 'שהכל', אך אם מברך על הפרי, אינו צריך לברך על נוזל זה בנפרד.
* יש מהפוסקים שסוברים כי יתכן שברכת השוקולד היא 'העץ'. ויש מהם שהורו כי האוכל פרי שברכתו 'העץ' יחד עם שוקולד, יברך 'שהכל' על מאכל אחר.
* מים שבישלו בהם פרי או יֶרק, ברכתם 'שהכל', אלא אם כן התקיימו בהם מספר תנאים, שאז ברכתם 'העץ' או 'האדמה', (בהתאם לפרי ולירק), משום שהם מקבלים טעם חזק מהפרי ונחשבים כפרי עצמו. אולם, יש מהראשונים שסוברים שברכת המים היא 'שהכל' בכל מקרה, כיון שנהנים מהם כמשקה ולא כמאכל; וכן המנהג.
ספק בברכה אחרונה
* מאכל שיש ספק לגבי ברכתו האחרונה, אם הברכה היא 'מעין שלוש' או 'בורא נפשות' – אין לאוכלו אלא בתוך סעודה, או לאכול במקביל שני מאכלים נוספים שברכותיהם 'מעין שלוש' ו'בורא נפשות'.
* מאכל שיש ספק שמא ברכתו היא 'על המחיה' – יש לברך 'על העץ' על פרי, או 'על הגפן' על יין, ולהוסיף בברכתו "על המחיה" מספק.
* מים שבוּשלו או הושרהו עם פרי מ'שבעת המינים', קיים ספק לגבי הברכה האחרונה של מים אלו, אם היא 'על העץ', או 'בורא נפשות', ויש לנהוג כפי האמור לעיל לעניין מקרה של ספק כזה.
ברכה על פרי חי ומבושל
* פירות וירקות ניתנים לאכילה בצורות שונות: חי, מבושל, מאודֶה, מטוגן, אפוי ועוד; ואין לברך על פרי או יֶרק 'העץ' או 'האדמה' אלא בצורה שרוב בני האדם אוכלים אותו. כלל זה מתייחס לכל הפירות והירקות, למעֵט גרעיני חיטה ושאר מיני הדגן, כולל אורז.
* כמה דוגמאות מעשיות על פי האמור: תפוח – ברוב הזנים נאכל בדרך כלל חי, אפוי, או מבושל כלִפְתָּן וכרֶסֶק, ורק בצורות אלו יש לברך עליו 'העץ'. עגבניה – נאכלת בכל צורה שהיא: חיה, מבושלת, מאודָה, מטוגנת או אפויה; ולכן ברכתהּ תמיד 'האדמה'.