מהלכות תשמישי קדושה ובית הכנסת
* אסור למשכן, להשכיר, או להשאיל, חפצי קדוּשה, אלא אם כן המַלוה, השוכר או השואל משתמשים בהם לצורכי קדושתם בלבד, כגון תפילין – להניחן, ובית הכנסת – להתפלל בו בעשרה.
* אין להסב חפץ של חולין לחפץ של קדושה. ואם מדובר בחפץ שיוּצַר לצורכי חולין אך טרם השתמשו בו – נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות ממנו תשמיש קדושה.
* בהמה שניתנה כשכר למעשה עבירה, או ששימשה כתמורה לכלב בעיסקת חליפין, אסורה בהקרבה. ובדומה לכך, אסרו חכמים לקבל כתרומה לבית הכנסת חפץ ששימש לדברים אלו.
* מותר למכור בית כנסת עבור מזון וביגוד ללומדי תורה, צורכי נישואין של יתומים ועניים, או רכישת חפצי קדוּשה שקדושתם חמורה משל בית הכנסת, והכרחיים לציבור, כגון ספר תורה.
* בית הכנסת, ספר תורה ושאר חפצי קדוּשה, השייכים לציבור, יש לכל אחד מהציבור חלק בהם. ותיקנו רבותינו הראשונים, שאין היחיד יכול לאסור את חלקו על הציבור או על היחיד.
* תקנות רבות תיקן רבינו גרשום מאור הגולה; ואחת מהן היא, שאדם שיש בבעלות בית כנסת פרטי, לא יאסור על יחיד להכנס לתוכו, אלא אם כן אוסר על כל הציבור יחד.
תשמישי קדושה פרטיים שהועברו לרשות הציבור
* כפי המקובל בימינו, אדם המעמיד חפץ כלשהו לרשות בית הכנסת, דעתו לתתו במתנה לציבור, אולם אם מדובר בספר תורה – דעתו שהספר ישאר בבעלותו.
* אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו ששייך לאדם מסוים, מניחים שאין החפץ שייך לאותו אדם, וכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו מעיני הבריות.
* אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו שהוקדש לבית הכנסת וכדומה – יש אומרים שדינו כנ"ל, אך יש אומרים שבמקרה זה אין להניח שכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו.
'חזקות' במצוות ובתפקידים ציבוריים
* בעבר היה מקובל שבני עיר מכבדים אחד מן הקהל ב'חזקה' לקיום מצוה מסוימת בקביעות, כגון בניית בית הכנסת; ובמקומות רבים נהגו שמצוה זו עברה בירושה גם לזרעו אחריו.
* אדם הנושא משרה ציבורית כלשהי, וחלה, או נאלץ לעבור דירה לתקופת מה, וכיוצא בזה, ומינו אחר תחתיו – לכשיבריא, או ישוב להתגורר במקום, הריהו שב למשרתו.
* אנשי 'חברה קדישא' העוסקים בקביעות בטהרת מתים ובקבורתם, זוכים במצוות אלו, ואין אחרים יכולים לדחותם, אף אם רצונם לעסוק במצוות אלו פעם אחת בלבד.
קדושת בית הכנסת במקומות ארעיים
* מקום המושכר לבית הכנסת – יש אומרים שלא חלה עליו קדושה, ויש חולקים, ויש להחמיר כדעתם. ולכל הדעות אין לנהוג בזיון במקום המושכר, ואף לאחר סיום השכירות.
* עזרת נשים – נחלקו הפוסקים אם היא קדוֹשה כבית הכנסת; ויש שהסתפק בדבר. ואם היא בנויה בחלל בית הכנסת ואין מחיצותיה מגיעות עד התקרה – יתכן שלכל הדעות נחשבת כבית הכנסת.
* מקום שמתפללים בו הציבור לעתים רחוקות בהתאסף ציבור גדול, כגון חצר בית הכנסת, או אולם ענק – לא חלה עליו כל קדושה.