המים הראויים לנטילת ידיים:
* מים חמים שה'יד סולדת' בהם - כשרים לנטילה, ויש פוסלים, ולכן, אם יש באפשרותו להמתין עד שיתקררו- יעשה כן.
* הגם שבנטילת ידיים במים חמים שה'יד סולדת' בהם יש להחמיר לכתחילה, טבילת ידיים לסעודה, או טבילת כל הגוף לטהרתו- מותרת לכתחילה אף במעיין חם, או במקווה חם.
* המחמירים שלא לשתות מים שהיו מגולים ללא נוכחות אדם בקרבתם- רשאים ליטול בהם ידיים, ויש שכתבו, שלכתחילה ראוי להחמיר במים לנטילה כבמים לשתייה.
* מים שרחצו בהם ידיים מלוכלכות, או שהדיחו בהם כלים, אף שהכלים היו נקיים ולא היה עליהם אלא מעט אבק וכדומה - המים פסולים, ואף אם אין כל שינוי במראה המים.
* מים מלוחים, סרוחים, או מרים, שאין הכלב יכול לשתות מהם - פסולים לנטילת ידיים, כיוון שאינם 'בתורת' מים, ולא תיקנו חכמים שתועיל נטילה במים כאלו.
* מי ביוב ושופכין, העוברים תהליך טיהור המכשירם לשתיית בעלי חיים - נחלקו הפוסקים אם הם כשרים לנטילה, ואם במהלך הטיהור הזרימו את המים למעבה האדמה, יש להקל לכל הדעות.
שינוי מראֶה במים לנטילת ידיים:
* מים שֶׁמַרְאָם השתנה מחמת דבר שנפל לתוכם או מחמת המקום שבו הם נמצאים - פסולים לנטילת ידיים. אם שב מראה המים לקדמותו - הרי הם חוזרים לכשרותם. ויש שהסתפקו בדבר.
* מים שהלבינו מעט מחמת ריבוי אבנית וכדומה- כשרים לנטילת ידיים, משום שטבע האבנית לשקוע ומראה המים ישוב לקדמותו, וכן משום שזהו טבע המים.
* מים ששימשו לנקיון, לקירור, לחימום, לריכוך מאכלים וכיוצא באלו - פסולים לנטילת ידיים, משום שהדרך היא לשפוך מים שהשתמשו בהם לצורך כלשהו, והם נחשבים כמי שפָכים.
הכוונה בנטילת ידיים:
* הנוטל ידיים לסעודה, צריך לכוון לשם נטילה המועילה לאכילת פת. אם ראובן נוטל את ידי שמעון, די לכתחילה בכוונתו של ראובן השופך את המים, ואין צורך בכוונתו של שמעון.
* כאמור, בנטילת ידיים לסעודה צריך לכוון לשם נטילה לסעודה, ובדיעבד, לדעת רוב הפוסקים הנטילה כשֵׁרה, אך יש אומרים שהנטילה פסולה, ולכן במידת האפשר יש ליטול שנית ללא ברכה. ורצוי שיטמא את ידיו בנגיעה במקומות המכוסים וכדומה, כדי שיתחייב בנטילה לכל הדעות, ויוכל לברך עליה.
טבילת ידיים לסעודה:
* הטובל את ידיו במי נהר, מעיין או יָם - יוצא ידי חובה בנטילת ידיים לסעודה. אם טבל יד אחת בנהר ואת השניה נטל בכלי - ידיו טהורות.
* הטובל את ידיו במי גשמים- יוצא ידי חובת נטילת ידיים לסעודה. יש אומרים שדי בכמות של רביעית, ויש אומרים שנדרשת כמות של ארבעים סאה לפחות, וכך יש לנהוג.
* הטובל את ידיו לסעודה מברך: "וציוונו על נטילת ידיים", ואינו צריך לנגבן, אך מי שדעתו קצה באכילה בלא ניגוב - חייב לנגבן. ויש אומרים שכל אדם חייב לנגבן.