הלכות והליכות בסעודה
* המדבר ואוכל בבת אחת, עשוי להסתכן חלילה בכניסת חלק מהמאכל לדרכי הנשימה, ולפיכך אמרו חכמינו ז"ל שאסור לדבר באמצע האכילה אפילו מילה אחת, ואף בדברי תורה.
* מצוה על כל אדם ללמוד תורה בסעודתו, והפליגו חכמים בחומרת הדבר ואמרו שכל סעודה שאין אומרים בה דברי תורה נחשבת כתקרובת עבודה זרה, רחמנא ליצלן.
* אמרו חכמים: "כל מה שאומר לך בעל הבית עֲשֵׁה"; אך יתכן כי בענייני אכילה ושתיה, כאשר קיים חשש שיזיקוהו, אין חובה לציית לבעל הבית.
* אין לאכול ישירות מפרוסת לחם שיש בה יותר מ'כביצה', כיון שהדבר נראה כרעבתנות, אלא אם כן הדרך לאחוז יותר מכביצה, כגון בפיתה, בכריך, וכדומה.
* השותה מלוא הכוס יין, בכוס שיש בה 'רביעית' – ישתה בשתי לגימות, כיון ששתיה בלגימה אחת היא דרך זלילה, ושתיה בשלוש לגימות ויותר היא דרך גאווה.
* כאשר שני אנשים ויותר אוכלים יחד, הגדול שבהם בחכמה – או בשנים, אם הם שווים בחכמתם – פותח באכילה; ואף כשיש קערה או צלחת לפני כל אחד.
* לא ישתה אדם מכוס ששתה הימנו אחֵר, אם לא ידוע לו בוודאות כי זה ששתה מהכוס לפניו הוא בריא, מחשש שמא יש לו מחלה כלשהי העשויה לעבור באמצעות רוק וכדומה.
* חכמינו ז"ל אמרו שאדם השותה במהלך סעודתו, לא יניח לאחר מכן את הכוס הריקה על השולחן. וכתבו הפוסקים שבזמננו אין כל פגם בהנחת הכוס הריקה על השולחן.
* אורח אינו רשאי לתת ממנה חשובה המוגשת לפניו לאחֵר, ואף לבני ביתו של המארח, מחשש שמא לא יהיה מספיק אוכל עבורו, ובעל הבית יתבייש בכך.
* תלמיד חכם לא ישב בסעודה יחד עם 'עם הארץ', ואף בסעודת מצוה. ואם יש בכך תועלת לחיזוק איזו מצוה, כגון בסעודה למען קרן צדקה מסוימת – מותר.
* מי שיצא באמצע סעודת פת ממקום האכילה, למשך שעה ושעתיִם, בודאי הסיח דעתו משמירת טהרת ידיו, וכששב לסעודתו חייב ליטול את ידיו שנית, בברכה.
האכילה הראויה
* ההנהגה הישרה בענייני אכילה ושתיה היא – לאכול ולשתות מתוך שמחה וטוּב לבב, מאכלים ומשקאות המועילים לגוף, ולא כאלו הערֵבים לפי שעה אך מזיקים לגוף.
* האדם צריך להזהר מריבוי אכילה ושתיה. ולדעת הרמב"ן, באכילה כזו עשויים לעבור על מצות עשה: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ".
* אין להניח אוכל במקום בלתי נקי, או לזרקו באופן שיִמָּעֵך ויִמָּאֵס מאכילה. ויתֵרה חשיבותה של הפת מכל האוכלים, שאין לזורקה אף באופן שלא תמאס מאכילה.
* יש אומרים שאין איסור בסיוע לעוברי עבירה באיסור דרבנן; ויש מהפוסקים שהתירו על סמך דעה זו למכור מאכל לאדם שאינו מברך, כיון שיכול לקנות את המאכל במקום אחר.