'חֲמַר מְדִינָה'
* קידוש, הבדלה וכוס של ברכת המזון, אינם אלא על יין; אולם, במקום שלא מצוי בו יין, נחשב המשקה שהוא 'חמר מדינה' כְּיַיִן, והיינו המשקה שרוב בני המדינה שותים ממנו בכל יום.
* במקום שהיין מצוי, אך לא בשפע – אין לקדש ולהבדיל על חמר מדינה, אך לענין כוס של ברכת המזון יש להקל, אלא אם כן יש ברשותו יין בכמות המספיקה הן לקידוש ולהבדלה והן לברכת המזון.
* קפה – יש אומרים שדינו כחמר מדינה; ויש שהקל רק במקומות שמגישים אותו בשמחות; ויש אומרים שאינו נחשב כחמר מדינה; ויש שהקל בשעת הדחק בקפה ללא חלב בלבד.
'יין פגום'
* יין ששתו ממנו – אפילו מעט, ואף אם לא נגעו שפתי השותה בכלי היין – נחשב ל'פגום', ואינו ראוי לכתחילה לקידוש, להבדלה ולברכת המזון.
* ניתן 'לתקן' יין פגום על ידי עירוי יין לתוכו; ובדיעבד – גם אם עירה יין פגום לתוך יין אחֵר, שאינו פגום, אשר כמוּתו גדולה משל הפגום – 'מתבטל' היין הפגום ביין האחֵר, והפגימה בטֵלה.
* כאמור, ישנן שתי דרכים לתיקון יין פגום, האחת לכתחילה, והשניה בדיעבד. ונוהגים לתקן בשתי הדרכים: מערים יין לתוך היין הפגום, ולאחר מכן מערים אותו לתוך יין אחֵר.
הכוס הראויה ל'כוס של ברכה'
* הכלי עצמו שבו מונח היין ל'כוס של ברכה' – דהיינו הגביע – צריך להיות שלם, ולא יהיה בו שבר ולא סדק ולא פגם בשפתו, ואף לא שבר בבסיסו. ואם אין כוס אחרת ניתן להקל.
* כוס חד פעמית – יש שניתן להשתמש בה ל'כוס של ברכה'; ויש שהורו שאין להשתמש בה; ויש שכתב שאם מנהג המקום לשוב ולהשתמש בכוס לאחר שטיפתה, ניתן להשתמש בה.
* ירא שמים לא יברך ברכת המזון 'על הכוס' עם כִּפָּה לראשו בלבד, אלא יניח גם את הכובע על ראשו, ויש שנוהגים להתעטף גם בבגד העליון. ויש שכתבו שצריך להקפיד על כך אף בלא כוס.
סיכום
* משעה שנתנו למזַמן את הכוס לקראת ברכת המזון, אף אם טרם נטל 'מים אחרונים', לא יפסיק בדיבור עד לאחר שתיית הכוס לאחר ברכת המזון.
* מי שדילג באמצע בברכת המזון וטרם סיים את הברכה – ישוב למקום הדילוג. ואם סיים את הברכה: אם דילג דבר הכרחי לכשרות הברכה, צריך לחזור לראש הברכה שדילג בה.
* מי שהפסיק באמצע אחת מארבע הברכות שבברכת המזון מחמת אונס הלכתי, למשך זמן שיש בו כדי לברך את כל ברכת המזון – צריך לחזור לראש אותה ברכה שהפסיק בה.
* יש אומרים ששלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון דינן כדין תפילת 'שמונה עשרה', ואסור לענות לקדיש, קדושה ו'ברכו'. ויש שצידד שכל הברכות דינן כדין קריאת שמע וברכותיה.
* חובה לשבת בברכת המזון, ובדיעבד יוצאים ידי חובה אף בעמידה ובשכיבה. ומדברי הפוסקים נראה שאף בברכה הרביעית צריך לשבת; ויש שכתב שצריך לשבת עד 'עושה שלום'.
* ראוי שכל המשתתפים בסעודה יברכו בלחש יחד עם ה'מזַמן', כדי לקיים בכך את עיקרהּ של מצות הזימון: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו".