ברכת הריח
* על הריח אין מברכים אלא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, משום שאין זו הנאה חשובה כאכילה ושתיה, אלא הנאה מועטת.
* על עצי בשמים, אף כאלו הגדלים באדמה המנותקת מהקרקע, מברכים "בורא עצי בשמים".
על עשבי בשמים – "בורא עשבי בשמים". ועל בשמים שאינם גידולי קרקע – "בורא מיני בשמים".
* מאכל האסור באכילה ויש לו ריח טוב – מעיקר הדין מותר להריחו, אך למעשה אין להריח מאכלים אלו, כיון שהריח יעורר בו תאווה למאכל, והוא עשוי להיכשל באכילה.
* פרי מאכל שריחו טוב וחזק – אם נטלו בידו על מנת להריחו, מברך "אשר נתן ריח טוב בפירות"; ואף אם כוונתו גם לאוכלו באותה שעה, או לאחר שיהנה מריחו זמן מה.
* פרי מאכל שריחו טוב, ולא נטלו בידו, אלא מונח לפניו – אינו מברך על ריחו אף אם חפץ ומתכוון להנות מריחו, כיון שהוא מיועד בעיקרו לאכילה ולא להרחה.
* בברכת "בורא מיני בשמים" יוצאים ידי חובה בדיעבד על כל מיני הריחות. ובמוצאי שבת, נהגו לברך לכתחילה "מיני בשמים" על כל סוגי הבשמים.
* ברכת "בורא עצי בשמים", נאמרת על כל בושם שהוא עץ. ועשב הנוקשה כעץ, נחלקו הפוסקים בדינו, ומספק יש לברך עליו "בורא מיני בשמים".
* בושם שהוא ענף או פרי של עץ, או נוזל המופק ממנו – ברכתו "בורא עצי בשמים". ואף אם הוא ראוי לאכילה, אם נועד בעיקר להרחה ולא לאכילה, ברכתו "בורא עצי בשמים".
* חכמינו ז"ל תיקנו ברכה מיוחדת לשמן אפרסמון: "בורא שמן ערב". ואם בֵּרך עליו "בורא עצי בשמים" – כתבו אחרונים שיצא ידי חובתו; ויש שנראה מדבריהם שלא יצא.
דיני קדימה בברכות הריח
* החפץ להריח עץ בשמים, יחד עם נוזל המופק מעצי בשׂמים או מעשבי בשמים אשר ריחו טוב – יקדים את הבושם שבצורתו המקורית, שהוא חשוב יותר.
* מי שמונחים לפניו עץ ועשב של בשׂמים, ובושם שברכתו 'מיני בשמים', וחפץ להריח את כולם – יברך תחילה 'עצי בשמים' ו'עשבי בשמים'; ואף אם הריח שברכתו 'מיני בשמים' חביב עליו יותר.
* מי שמונחים לפניו עץ או עשב של בשׂמים, ובושם שברכתו 'מיני בשמים', ונטל בידו את הבושׂם שברכתו 'מיני בשמים' ובֵרך עליו, והתכוון לפטור בברכתו גם את העץ והעשב – נפטרו בברכתו.
טַבָּק ובושם סינטטי
* אבקת טַבָּק – המנהג שלא לברך עליה ברכת הריח, משום שהבושם שניתן באבקה 'בָּטֵל', ולא נותרת ממנו כל ממשות או לחלוחית, ונחשב כ'ריח שאין לו עיקר', שאין מברכים עליו ברכת הריח.
* מי בושם סינטטי – נחלקו הפוסקים אם מברכים עליהם "בורא מיני בשמים". ולדעה שמברכים עליהם – נחלקו הפוסקים אם מברכים גם על מי בושם המיועדים לבישום הגוף.
* אסור להניח או להתיז בשבת בושם וכיוצא בו על גבי בגד על מנת ליתן בו ריח. איסור זה הוא מדרבנן, וטעמו משום ש'מוליד' ריח בבגד, והמוליד דבר חדש דומה לעושה מלאכה.