מסופר על הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, שפעם אמר לבחור שהגיע לקבל את ברכתו לקראת סוף הזמן בישיבה: "במשך ה'זמן' לומדים תורה עם 'שיעור' (ע"י שיעור הר"מ), אבל ב'בין הזמנים' צריך ללמוד 'בלי שיעור'… [דהיינו, ללא גבול ומידה] (ע"פ 'דרכה של תורה' ח"א עמ' קס).
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע, כי פעם ראה את הרה"ק ה'אמרי אמת' מגור זי"ע בקרעניץ כשטייל ביער לשם מנוחה, והיו שם מאות חסידים שבאו ללוותו, והוא טייל לו כשבידו גמרא פתוחה והגה בתוה"ק בשקידה עצומה, ללא תשומת לב למלוויו הרבים… (מובא ב'לפיד האש' ח"א עמ' סג)
הרה"ח ר' יצחק מאיר לוין ז"ל סיפר: "פעם, אחרי ש'אגודת ישראל' בפולין ניהלה מאבק ציבורי קשה, לרגל עריכת בחירות, לקחני חותני הרבי בעל 'אמרי אמת' מגור זי"ע עמו כשנסע למקום מרפא, ואמר לי שאקח עמי צידה לדרך מסכת נדרים בפורמט קטן [א קליינע גמרא'לה].
"ברגע שעלינו אל הרכבת, פנה אלי ואמר: 'הרי אנוס היית בתקופה האחרונה, בגלל הבחירות, ולא יכולת ללמוד די הצורך – הבה נלמד קמעא'… ובנשימה אחת התחלנו ללמוד מסכת נדרים. לימוד 'קמעא' זה נמשך לסירוגין, במשך כל ימי הנסיעה וימי ההבראה, עד אשר הספקנו ללמוד את כל המסכת עם ביאור הר"ן פעמיים מראש ועד סוף'… ('ראש גולת אריאל' עמ' רפז)
בספר 'לבם של ישראל' מסופר על כ"ק מרן אדמו"ר ה'לב שמחה' מגור זי"ע: "הרבי היה נוסע מידי פעם למקומות נופש, מטרתו העיקרית באותם נסיעות היתה לשם לימוד במנוחה בהתבודדות לבל יפריעוהו אנשים. בימים שטרם הנהגתו היה נוסע רבות לעיר ערד בגפו להתגורר שם לבד בדירתו, ולהתקיים ימים ארוכים על פת במלח ומאכלי חלב בלבד, העיקר שיוכל להרוות צמאונו הלוהט ללימוד התורה, מבלי שעיני הבריות תעקובנה אחריו ומבלי ששאון החיים יפריע את לימודו.
"פעם בשובו מערד התבטא לפני איש אמונו הרה"ח ר' אליעזר הנדלס: 'יכולתי כבר לקבל 'רוח הקודש' – ארבעים יום לא דיברתי עם איש!'"…
(לקט מתוך מאמרו של הרה"ג ר' שמואל צבי גנץ שליט"א)